נפשו האהובה, נפשו היחידה,
אין זו אלא הטיפה המרה בים.
בים של אנקה, ים של מחנק ודממה,
שרוי בין האדווה השוצפת לאדמה,
נגלעו אבנים בלב אחד ויעשו גל.
לא הגליד לא החליד, אדם אינו נקרש,
שמי צבא שמיים עושים מלחמה,
וידיו לא רב.
רב לי שבת בעמק הבכא,
חמלה, אללי? לא היה ולא נברא,
צמאון לא ירווה באוב
מכאוב שאין לו רע, רעם הממני.
שנות אור של חושך וגלות,
הבאו לקיצם?!
הכיצד שבו בנים לגבולם?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|