הילה נעים / 52 |
באלנבי, או שלא כותבים ככה.
ובין מים למים אני חושבת עליך, איך סיפרת על ריח של כוס של
איזו ילדה... וסרטים של חניה.
והסודר מגרד לי ובא לי מיטה ענקית מכוסה בבורדו, אישונים
מורחבים
ואתה נשוף לי בעורף, מכין קפה, בכלל לא שמה...
והדרך מתארכת והזמן מביא וואחד דקירה
וסקרנות וחתול אחד חצי מת מדמם על המדרכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|