אני רוצה לבכות
אך הדמעות לא זולגות
אני רוצה לצעוק אך שום קול לא בוקע
אני רוצה לקלל, להרביץ, להשתולל בלי סיבה
אבל במקום זה -
אני רק מתכנסת בעצמי
ומציתה.
מה לא הייתי נותנת כדי לבכות
לשחרר את עצמי מהעול הבלתי נראה
ואפילו שיבוא בכל צורה אחרת,
בריקוד או בשירה. בצחוק חסר מעצורים.
אבל זה בא לי בצורה אחת בלבד:
תסכול עם משמעות סמוייה.
כל שאגיד כבר נאמר בעבר
וכל שאעשה, כבר עשו לפניי
וכל שאני באמת רוצה לעשות זה לבכות
כי אז אולי תבוא אליי בחלום,
תכרוך זרועותיך סביבי ותגיד לי
שזה טוב ושהיתה לזה סיבה.
לא יכולה לישון ולא רוצה לחשוב
מצוייה בין ארבע קירות
שסוגרים עליי עם כל יום שעובר
ויש חלון קטן שנפתח מבחוץ
עם מנעול מיוחד שמוסתר עמוק.
חשבתי
שאוכל לתת לך את המפתח מבין הסורגים
אבל גם אתה
לא שמעת את דומיית בכיי.
שתיקתנו נגעה לזמן קצר
הבכי חנק את הדמעות
גם עכשיו הן מסרבות לזלוג החוצה
פחד החשיפה מחלחל עמוק.
אולי עמוק מדי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.