החיוך שלו כמו מעיין מכניס אותי
אל חלום שכבר חלמתי
והצבעים שמקיפים אותי
הם רק שחור לבן
שם הוא אוחז בי
ושנינו עפים
בכוח אהבתנו שהייתה
ברוח הנעורים
והתמימות.
החיוך שלו כמו מעיין מחזיר אותי
אל אהבתנו הראשונה
בצבעים שכבר דהו
ברוח שכבר שכחה
בתמימות שנקרעה
בבגרות מצמררת,
שנראה כי היא נשארת
וכי ממנה אין שום דרך חזרה.
פה הוא מביט בי
מבין יותר מדיי
מכיר אותי יותר מדיי
ואוהב אותי על תנאי
שם הוא מתרגש
בדממה הוא מגשש
מחפש דרכיו לקסום לי
בקולות מקוריים
החיוך שלו כמעיין מזכיר לי
ואולי עדיף שלא להיזכר
בצבעים
בתמימות
בקולות המקוריים.
ואולי עדיף שלא יחייך עוד,
חיוך שאיבד מערכו. |
