|
קולות של תקווה פועמים בי עכשיו
וקוראים לי כעת לעזוב
ותבלי שלי התמלא בשלווה
אז לא רוצה שוב לעד עוד לחשוב
אורות של שמחה מלטפים בי כעת
לוחשים לי שנית לא לחזור
והעץ שמולי שנשרו כל עליו
מזכיר לי שמטלתי היא לבחור
אז אשקיף לעולם, אזכר בפלאיו
ואשקול בכובד ראש פסיעותיו
חברויות שקיימו ואנשים שחייכו
וליטוף מנחם בעתותיו
אמשיך לשור ולראות ולצפות בעולם
שחלקו הוא גם דם ומכות
רציחות שקיימו ואנשים שבכו
וצער וכאב ואניות
קולות של ברכה מנגנים בי עכשיו
מרוצים מבחירתי לעזוב
ותבלי שלי התרוקן מתקווה
עת נוסף לרשימה עוד מכאוב |
|
|
אין בעולם אהבה
כמו אהבה של אמא
של השכן שהדשא
שלו ירוק יותר
ממלפפון שהוא
בעצם תנין ואם
חושבים על זה
הוא לא אוהב
דגים, אחרת למה
הדייג אוכל
אותם?
רואים רחוק?
קוראים שקוף?
מה זה שקוף ויש
לו ריחו של
גזר?
נאד של ארנב.
נבי ארנבי
(בעקבות הבדיחה
האחרונה, נגמלתי
לגזר. מעתה אני
אוכל רק חסה.
וכמה שיותר
ירוקה, יותר
טוב. חבל רק
שאני עיוור
צבעים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.