"אהוב ישן,
אני יוצאת לסיבוב קצר על חוף הים. בזמן האחרון זה נראה לי
יתרון גדול לגור ליד הים.
החול נכנס לי בין האצבעות, הגלים מרעישים והציפוריים מצייצות
בקול. והשקט... השקט הזה שעומד כמו אבן.
הרוח מעיפה את שערי לצד.
זה כאילו הכל ידע שהכאב והצער נמצאים פה.
התמונות שלנו יחד נמצאות עדיין בחדר. כמה מאוהבים, כמה
מחובקים...
אך גם תמונתך איתה, לא יוצאת מזיכרוני. אותה אי אפשר לזרוק
לפח. זיכרון אי אפשר למחוק.
הלב שלי פועם בחוזקה, בעודי נזכרת בריב הכואב שלנו.
כמה צעקת, כמה בכיתי.
האבנים והחול שוברים את הגלים, ורעש עז נשמע מקול מפגשם.
אני נושמת את האוויר הקר. רוח של חורף מנשבת בעורפי. החורף
קרב, אני כבר מחכה לשלג הראשון.
אני ואתה מחובקים, ליד האח שמחמם אותנו. לפעמים אפילו בתשוקתנו
להבעיר את גופינו על חוף הים.
מגע גופך החם... גם לי לתחושה של אהבה, חום, ביטחון.
אחרי שהרוח הקפיאה את גופי, השמיים התכסו בשמיכה של עננים
והכוכבים כבר אינם נראים, אני נכנסת הביתה.
עולה למיטה, מנסה להעביר את הדיכאון בשינה.
החלומות כבר הופכים לזיכרונות, ושניהם יוצרים סיוטים. הכל רץ
כל כך מהר. איך תמונה שלנו נגזרת מלבי, נשארת חצי, בזמן שאתה
הולך ומשלים את התמונה עם אחרת.
אינך יודע מה עשית לי! אני חושבת, היית כזה תמים כשחשבת שאמצא
אחר. שחשבת שאצא מזה מהר.
והנה עברו להם 6 חודשים ואני עדיין נאחזת בתמונות ובזיכרונות.
שהסיוט מתחיל להפחיד, או להכאיב מידיי אני מיד פותחת עיניים.
אז אני מפנה מקום למחשבות. מנסה לשכנע את עצמי, אתה זבל!
מניאק, מטומטם! אך הכל יוצא יותר מהר ממה שזה מצליח להיכנס.
אז אני חושבת... טוב, זה באמת באשמתי. הכל באמת דפוק אצלי. אני
יודעת ומבינה שזה הכל בי ולא בך.
ואז הדמעות של המחשבה שאולי השינוי לא יגיע, זולגות.
וככה כל לילה אני מתהפכת במיטה, חושבת ובוכה.
עד שמגיע הבוקר, והשגרה הכואבת של החיים חוזרת.
אני מסתכלת על בנים, וחושבת עלייך.
רואה עננים, ואת צורת פנייך הם יוצרים.
הכל מזכיר לי אותך.
אותה מחשבה מפחידה עולה לי בראש, איי פעם אצא מזה?
חוזרת הביתה. לא אוכלת, לא שותה. יוצאת אל החוף, יחפה ומלאת
תקוות למצוא אותך שם. כמו בפעם הראשונה שראיתי אותך. מי ידע
ששנה וחצי אח"כ אתה תעזוב אותי?
אז אני כותבת לך, אולי בבקשה שתחזור? אולי בבקשה שתחזיר לי את
האמונה, את התקווה, את האושר, את האהבה, שעזבו את חיי, יד ביד
אתך.
אני יכולה לקבל את חיי בחזרה?
אוהבת ומקווה שלא לתמיד.
אהובתך הישנה. |