הייתי ה'חנון' של הכיתה. תמיד הייתי מקבל בין 95 ל-100
במבחנים.
שרון, הבנזונה, היה הילד הכי מקובל בכיתה. בנות היו מתות עליו.
הוא נראה טוב, שרירי, גוף ספורטיבי כזה, אבל מה - לא היה לו
שכל בגרוש.
תמיד לפני השיעורים הוא היה לוקח ממני את המחברת כדי להעתיק.
אני שונא שמעתיקים ממני. שעות אני עובד על זה בבית, קורא
מאנציקלופדיות, לומד פרקים שלמים ומקדיש המון זמן ומחשבה לכל
שאלה בשעורי הבית.
ומה עושה שרון המניאק? לוקח ממני ת'מחברת 5 דקות לפני סוף
ההפסקה, ומעתיק מילה במילה את מה שכתבתי. זה נראה לכם פייר?
יום אחד החבאתי את המחברת של שעורי הבית בתיק של רונן, שיושב
לידי, ושרון, כרגיל, ניגש לתיק שלי לקחת את המחברת לפני
שהשיעור יתחיל. הוא לא מצא את המחברת, וצעק אלי: "ג'וק! איפה
המחברת היסטוריה שלך?"
אמרתי לו שהיא בתיק, והוא חיפש שוב ולא מצא.
"איפה היא, כוס אמק?" הוא שאג לעברי, "תמצא אותה אתה".
ניגשתי לתיק ועשיתי את עצמי מחפש.
בינתיים עוד דקה עברה וידעתי שתכף יהיה צלצול והמורה להיסטוריה
תיכנס.
"נו, נו!!!" שרון האיץ בי, ותוך כדי גם שלח לי כאפה לצוואר.
זה היה התחביב שלו. לא רק אני סבלתי ממנו, אבל הוא היה הכי
נהנה להרביץ לי, כי אני אף פעם לא העזתי להחזיר לו.
"אני לא מוצא אותה", אמרתי לו, "כנראה שהיא נשארה בבית".
שרון התעצבן ושלח לי כאפה נוספת, ישר לעורף האדום שלי.
"איי, עזוב אותי", צעקתי.
שרון הלך לכיוון התיק של חני, וחיפש את מחברת ההיסטוריה שלה.
איך שהוא מצא, הוא התיישב להעתיק את השיעורים.
לא עברו 2 דקות והצלצול שמבשר את סוף ההפסקה נשמע.
שרון המשיך להעתיק במרץ, והתפללתי שהמורה תיכנס ותתפוס את
הבנזונה על חם.
אבל, במקום זה, שרון סיים להעתיק, העיף את המחברת של חני
לכיוון שלה, ואפילו אמר לה "תודה"!
חני לא הסתכלה עליו. היא הרימה את המחברת שלה מהרצפה, והתיישבה
בשקט במקום.
אחרי חצי דקה המורה להיסטוריה נכנסה.
ביקשתי מרונן את המחברת שלי, והוא העביר לי אותה בזהירות ששרון
לא יראה.
אבל אז, הדבר הכי גרוע קרה. המורה שאלה בקול: "לפני שאני
בודקת, יש פה מישהו שלא הכין שעורי בית?"
דממה השתררה בכיתה, ואז שרון, הבן אלף זונות, קרא לעברה: "עודד
לא הכין"
כולם הסתכלו עלי בפליאה, כולל המורה להיסטוריה, כי אני ידוע
בתור אחד שתמיד מכין שעורי בית.
התלבטתי מה לענות, ובסוף המצפון לא נתן לי ועניתי: "דווקא כן
הכנתי"
המורה להיסטוריה ביקשה שאקרא את התשובה לשאלה הראשונה, ואני
פתחתי את המחברת והתחלתי להקריא.
כשסיימתי, המורה שבחה אותי והמשיכה בשיעור.
העפתי מבט חטוף לכיוון שרון, ולפי המבטים שהוא שלח אלי,
והקללות שהוא לחש והצלחתי לשמוע, ידעתי שזה לא ייגמר בטוב.
שיקרתי לשרון במצח נחושה, במטרה להפיל אותו, והוא עלה על
זה...
המכות לא אחרו לבוא.
בסוף השיעור הפעמון צלצל, והרגשתי את נחת זרועו על העורף שלי
שוב.
"יא חת'כת ג'וק מסריח! איפה החבאת את המחברת, יא כלב?" שרון
רתח.
ילדים מסביבו צעקו לו לעזוב אותי, אבל האגרוף לא אחר לבוא.
חטפתי ממנו אגרוף ישר לתוך הבטן.
שכבתי שם מקופל עם דמעות, שנבעו מכאב ובושה. יותר מכאב, נראה
לי.
כשחזרתי הביתה, החלטתי לנקום בו. אבל הייתי צריך למצוא נקמה
כזו שהוא לא יידע שאני עומד מאחוריה.
התקשרתי לחני, שגם היא סבלה ממנו לא מעט, ושאלתי אותה מה כדאי
לעשות.
חני מראש ויתרה על הרעיון. היא לא רצתה להסתבך איתו.
בלילה, לפני השינה, שקעתי במחשבות איך אפשר לסבך את האפס הזה.
ואז זה הכה בי!
ביום חמישי אמור להיות לנו מבחן במתמטיקה.
אני אגנוב את העותק של המורה מחדר המורים, ואצלם אותו, ואת
העותק אני אשתול, איך לא, בתיק של שרון המזדיין... ואז הוא
באמת יאכל אותה בענק. לגנוב חומר מחדר מורים, זה השעיה מבי"ס
לשבוע ימים, וגם שיחה עם ההורים.
למחרת דיברתי עם חני על העניין.
חני הפחדנית ישר סירבה. "ואם יתפסו אותנו?", שאלה.
"בשביל זה אני צריך אותך. פעם אחת תעשי משהו נועז, קיבינימאט",
אמרתי לה. "את לא רוצה שפעם אחת שרון ישלם על כל מה שהוא עושה
לנו?"
"מה התפקיד שלי בכל העניין?", שאלה חני.
"אני מתגנב לחדר מורים ב-15: 45, השרת מסיים לנקות את בית הספר
ב-16: 00. אחר כך הוא נועל את בית הספר. התפקיד שלך הוא להגיע
ב-16: 00 בדיוק, לספר לו ששכחת ספר בכיתה ואת חייבת אותו כדי
ללמוד למבחן. הוא עולה אתך לכיתה, כי הכיתות נעולות והוא צריך
לפתוח לך את הכיתה. בינתים אני יוצא מחדר המורים עם העותק
שצילמתי, ומחכה לך מחוץ לשער בי"ס. זה הכל", הסברתי לה.
"אני לא יודעת... ואם הוא יתפוס אותך?", היא שאלה.
"אל תדאגי לי. אני אצליח לצאת בזמן. את לא עושה שום דבר לא
חוקי, את רק נכנסת לקחת את הספר מתמטיקה שלך", עניתי לה.
"אני לא יודעת, זה לא אני", היא אמרה.
"מה יש? פעם אחת תהיי ביצ'ית אמיתית!!! תפסיקי להיות כזו שתמיד
הולכת עם הזרם. תלכי פעם אחת נגד הזרם. תעשי משהו רע! את לא
רוצה לקחת חלק במזימה הזו נגד שרון החרא?" שאלתי.
"טוב, אני אחשוב על זה..." ענתה חני, שנעלבה קצת מאיך
שדיברתי.
ביום חמישי בסוף הלימודים, השאירה חני את ספר המתמטיקה שלה
בכיתה בכוונה.
נפגשנו בשעה 15: 45 בכניסה לביה"ס.
אני מייד ניגשתי למלאכה. נכנסתי לחדר המורים, חיפשתי את
הארונית של המורה למתמטיקה, ופרצתי אותה בקלות. ידיי היו
מכוסות בכפפות, כדי לא להשאיר שום טביעות אצבעות. העותק של
המבחן היה שם. לקחתי אותו וצילמתי מייד 2 עותקים במכונת הצילום
שהייתה בחדר המורים. החזרתי את העותק המקורי של המבחן לארונית,
ואיך שבאתי לצאת משם, שמעתי רעש של צעדים מתקרבים.
"שיט, זה השרת", חשבתי, והתחבאתי מאחורי הדלת של חדר המורים.
זה היה שרון שנכנס לחדר המורים.
הוא לא בזבז זמן וניגש מייד לארונית של המורה למתמטיקה.
הוא התפלא שהארונית הייתה פרוצה, אבל לא התעכב יותר מדי, לקח
את העותק וצילם גם הוא העתק עבורו.
"אני לא מאמין", חשבתי בלבי. "הבנזונה הזה לא פראייר..."
שרון סיים לצלם, ויצא מחדר המורים.
המתנתי כמה דקות והתכוונתי לצאת מביה"ס. דלת ביה"ס היתה כבר
סגורה. הסתכלתי על השעון. השעה הייתה 16: 00. חני אמורה להכנס
עם השרת כל רגע.
מרחוק הבחנתי בחני מדברת עם השרת בחצר ביה"ס.
הם פנו לעבר הכניסה לביה"ס, ואני התחבאתי מייד.
השרת פתח את הדלת ועלה עם חני לכיתה. יצאתי ממקום מחבואי
והמתנתי לחני מחוץ לביה"ס.
חני הגיעה עם הספר תוך כמה דקות, ומרחוק ראיתי את השרת נועל את
דלת בית הספר.
"את לא תאמיני", אמרתי לה.
"מה?" היא שאלה.
"שרון נכנס לחדר מורים וגנב בעצמו את העותק של המבחן, כמה דקות
אחריי", אמרתי לה בהתרגשות.
"אתה רציני?" היא הייתה בהלם.
"ועוד איך", אמרתי לה.
למחרת, יום המבחן, הגעתי לכיתה מוקדם בבוקר, עם העתק של המבחן.
המתנתי לרגע ששרון יגיע, ויניח את התיק ליד המקום שבו הוא יושב
בכיתה. בשעה השנייה היה לנו שיעור ספורט, וכולם יצאו מהכיתה
למגרש. הלכתי לשירותים, ולאחר כמה דקות חזרתי לכיתה. היא הייתה
ריקה, וזו הייתה ההזדמנות שלי.
ניגשתי לתיק של שרון, ושתלתי בו את העותק של המבחן.
חזרתי לשיעור ספורט עם חיוך על הפנים, אבל חוץ ממני ומחני אף
אחד לא ידע שום דבר על התכנון שלי.
בהפסקה הגדולה, כתבתי פתק: "שרון גנב את המבחן במתמטיקה".
שמתי את הפתק בתיבת הדואר של "תלונות למנהל ביה"ס", והמשכתי
בדרכי.
שעת המבחן הגיעה.
המורה למתמטיקה נכנס לכיתה וחילק עותקים הפוכים לכל תלמיד.
"אפשר להפוך דפים, בהצלחה", אמר המורה, ואני התחלתי במבחן.
לפתע נכנס מנהל ביה"ס לכיתה.
"שרון ועודד, תפסיקו את המבחן. קחו אתכם את הילקוטים שלכם
ובואו איתי לחדר שלי", אמר המנהל.
הייתי בהלם. יכול להיות שהמנהל זיהה את כתב ידי בפתק ששמתי לו
בתיבה?
ישבנו, אני ושרון מול המנהל.
"אתם יודעים למה אתם פה?" שאל המנהל.
"לא", ענה שרון.
אני לא עניתי, כי חשבתי שאני יודע למה אני בחדר המנהל.
"תפתחו את התיקים שלכם בבקשה", המשיך המנהל.
שרון פתח את תיקו ונדהם לגלות שיש בתוכו עותק של המבחן
במתמטיקה.
פתחתי את תיקי, וגם בתוכו היה עותק של המבחן במתמטיקה!
"אבל... אני לא... זה לא..." התחיל שרון להכחיש.
"אין מה להכחיש. מה עושה אצלך עותק של המבחן?", שאל המנהל.
"אבל לא... ה..." ניסה שרון להתגונן באי הצלחה.
"אתה יודע שהארונית של המורה למתמטיקה הייתה פרוצה?", שאל
המנהל בכעס.
"לא אני פרצתי אותה", הצטדק שרון.
"מה אתה אומר...", המשיך המנהל.
"בבב... באמת! אני נשבע", גמגם שרון.
"השרת ראה אותך יוצא מביה"ס דקה לפניו. מה עשית בסביבות 16: 00
בביה"ס, הא?", חקר המנהל.
שרון היה חסר אונים. הוא נפל קרבן, למרות שבאמת גנב את המבחן.
"תמתין לי בחוץ", פקד עליו המנהל.
שרון יצא החוצה.
"אני מבין שגם אתה שתפת איתו פעולה..." פנה אלי המנהל.
"מממ... מה פתאום?" גמגמתי בעצמי.
"ואיך הגיע אליך עותק של המבחן במתמטיקה?" שאל המנהל.
"לא יודע..." עניתי, "מישהו רצה להפיל אותי ושם לי עותק בתיק
כשלא ראיתי.
"אני ממש לא קונה את זה", המשיך המנהל, "ברור שפעלתם יחד".
"באמת שלא", התחלתי לדמוע.
"יש לי כאן שני פתקים. באחד כתוב: "שרון גנב את המבחן
במתמטיקה",
ובשני כתוב: "עודד גנב את המבחן במתמטיקה".
הוא הגיש לי את שני הפתקים.
"זה הכתב שלי", הצבעתי על הפתק שכתבתי.
"ידעת שהוא גנב את המבחן?", שאל המנהל.
"כן. שמעתי אותו מדבר על כך יום לפני המבחן", שיקרתי.
"אהה... אז אם כך, לא פעלתם יחד, אחרת לא היית מפליל אותו",
הסיק המנהל.
"בדיוק!" נשמתי לרווחה.
"ושל מי הכתב הזה?", הצביע המנהל על הפתק השני.
"אין לי מושג...", עניתי לו.
"זה כתב של בת, זה לא כתב של בן", העיר המנהל את תשומת לבי.
"ייתכן", עניתי.
"אני רק רוצה להבין דבר אחד: איך הגיע אליך העותק של המבחן?",
שאל המנהל.
"המנהל, אני באמת לא יודע. כנראה מישהי שתלה לי את העותק בתיק,
ושמה לך את הפתק בתיבה", השבתי.
"הבנתי", ענה המנהל.
"אני יכול ללכת?" שאלתי.
"כן, אבל הסיפור הזה לא נגמר. אני אבדוק לעומק את כל העניין
הזה, וכמובן שהמבחן שלך ושל שרון פסולים מראש, כל עוד לא יוכח
שלא השגתם את המבחן יום קודם", סיכם המנהל.
יצאתי מחדר המנהל והמתנתי לחני.
בתום המבחן יצאה חני מהכיתה. ניגשתי אליה ושאלתי: "למה עשית לי
את זה, חני?"
חני ענתה: "חשבתי על מה שאמרת. החלטתי לנסות להרגיש איך זה
להיות ביצ'ית אמיתית".