אז המלחמה הסתיימה.
החנונים הפסידו והמגניבים ניצחו
ונחתם הסכם של שלום
שבעצם ניסח באלגנטיות
שהחנונים ניצחו ניצחון טאקטי
ושכולנו חברים שוב.

הדראג קווין הכושי של הקלאב מד מתיישב לידי.
מסתכל עליי עם העיניים הגדולות שלו
מסתיר לי את עירית ובעיניים שלו אני רואה אותי יושב לבד
ואולי הוא שאל עוד איזה משהו אבל כבר שכחתי.
הוא אומר לי שאני בחור יפה.

הדראג קווין הכושי הוא הכוריאוגרף
וכשכולם בסקי הוא עובר עם הצוות על כל הצעדים
נוזף בהם כמו איזה רבי בחדר
בחזרה הגנרלית לפני הצגת החצות
אתמול היה מאטריקס,
הערב זה סיקסטיז
או אייטיז
או מה לכל הרוחות זה בכלל משנה
כי המלחמה הסתיימה
וכולנו שווים בפני המסך.

אז המלחמה נגמרה וקשה להגיע לבר
ובדרך אני פוגש הרבה אנשים שונים
כולם רוקדים באיזושהי דרך
כולם מדברים באיזושהי שפה גופנית
וכולם הוגים הברות באיזושהי שפה צרפתית.

וכשאני משתלט לי על השטח הקטן
20 ס"מ של ממלכת אנדי קרוב לפינה
אני מזמין קולה וודקה או מרטיני או סתם וודקה
ולפעמים זו סתם קולה או מקסיקני או
מרגריטה או אורגזמה או מה שזה לא יהיה (זה משהו אחר בכל פעם)
וצופה על רחבת הריקודים.
הבחורות מדברות עם הבחורים בהתלהבות
בכל ערב זה בחור אחר וגם ההתלהבות היא אחרת
הם תמיד פורשים באיזשהו שלב
לפעמים ביחד.
לפעמים הם חוזרים עוד באותו הלילה
לעולם לא ביחד.
וזה בסדר לשבת לבד ולהסתכל.
כולם יודעים לרקוד ועושה רושם שאפילו נהנים מהפעולה
ולא אכפת להם שזה אותו הדיסק, אותם עשרה שירים בלופ
שוב ושוב.
הדי ג'יי צועק "עכשיו רק ההולנדים!"
והדי ג'יי קורא "עכשיו רק האיטלקים!"
והדי ג'יי צורח "עכשיו רק הצרפתים!"
והדי ג'יי זועק "עכשיו רק הישראלים!!!"
הדי ג'יי שם סאבלימינל ואחר כך "בלבלי אותו"
ואני רואה צרפתיות בחולצות בטן מתנפנפות בצייתנות.

הבאסים שוטפים לי את הראש אל מחוץ לאטמוספירה
ואני חולם שהרטטים מפרקים את גושי הקרח
שם למעלה בגלצ'רים, בגובה שלשת אלפים מטר
שבתורם סוחפים את מאסת השלג שעוטה את כל עיירת ההזייה הזאת
בלבן ואבנים

פעם אחרת כשהסתובבתי לצאת
נתקלתי בעוד דראג קווין, הפעם ארי
והוא היה לבוש כמו אחות והחזיק מזרק מלא בנוזל כתום.
את הקצה הכניס לי לפה והחזיק שתי אצבעות שלא ינזל
והזריק לי בעדינות עירוי אלכוהולי כתום לתוך הוושט.
אחר כך הוא החליף את הפייה  וחזר על הפעולה
עם הבחור שישב לידי.
הוא גם אמר משהו בצרפתית, נדמה לי שזה נשמע כמו
"תחי המהפכה!"
אבל לא שמעתי אותו טוב בגלל הרעש המתחזק של גל השלג
החורש את צלע ההר מעלינו, כמו כדור דיסקו מהגיהנום, בדרכו
לכסות אותנו לנצח
בקרח ורסיסי מראות.

אני חייכתי קצת והתנדנדתי לכיוון היציאה.