עמדתי בשערי גן-עדן,
כלום לא קרה,
היו שם סתם פקידי קבלה, אדישים,
ללא שום ייחוד, עוד יום עבודה.
לא היה אור בראשית,
לא מלמלה של תכלת,
לא נראה שום מלאך עם כנפיים,
אף לא שביב של תקווה גואלת,
אנשים לא התווכחו,
לא שאלו שאלות,
לא נראו מאושרים, גם לא אומללים במיוחד,
פשוט חיכו לתורם, עכשיו מספר שמונים ואחד.
עמדתי בשערי גן-עדן,
כלום לא קרה,
מצטערים, טעות אמרה לי אחת בשקט,
ושלחה אותי כל הדרך חזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.