"הוא לא דומה לך בכלום" אני כותבת בגבורה
כאילו אני יודעת משהו עליו. עלינו.
כאילו אני מסוגלת לגלות מה מפריע ולעזור
אני רק עוד אחת שהוא משרת. מספק.
אולי אני לא נותנת לו כלום
אולי הוא לא יכול לבוא אלי...

כשהוא שמח, זה לא בגללי
כשהוא עצוב, זה לא בשבילי
כשאני רחוקה, הוא רץ אליי
כשאני מתקרבת...

ומחפשת תחליפים
גדולים יותר. טובים יותר. אלופים
אבל רועדת כולי מבפנים
שאצטרך לחזור שוב לאותם הבנים
שלא בגרות ולא כוח ולא רוך כמו שלך
אף פעם לא יציעו בדיוק כשאני צריכה

אני רוצה רק אותך
וזה מקטין אותי טיפ-טיפה
כי לעולם לא אשכח את אותו הפיקניק
את אותה המפה
ואותך...

ואני לא מסתורית ואני לא מפתיעה
ואני לא מתוחכמת ולא מרגיעה
אני רק נערה שהלכה לאיבוד
בגנך

ועכשיו אני מחכה
כמו לפני שנה, חודש, דקה
שתמצא דרכך אליי שוב
שתרצה להיות על ידיי אהוב
ותאמר כל מה שרציתי לשמוע
ללא הגה, ללא מילה
מהתחלה


                אני שונאת שירה, שונאת חריזה
                סביר להניח שזה ילך לגניזה...