[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יריב גוטליב
/
אני לעצמי

א'
היי... איפה היית?

ב'
פה... אני חושב שהייתי פה...

א'
עברתי מקודם ליד החדר שלך. הצצתי לתוך החדר - המיטה שלך הייתה
ריקה.

ב'
מוזר.

א'
אין לך הסבר לזה?

ב'
יש לי הסבר, אבל הוא מוזר.

א'
נסה אותי, ראיתי פה כמה דברים מוזרים. הרבה שנים. הרבה מוזר.

ב'
הייתה לי חוויה חוץ גופית.

א'
מעניין. שמעתי על זה.

ב'
אבל... הגוף שלי לא היה פה.

א'
המממ... איך זאת יכולה להיות חוויה חוץ גופית אם הגוף שלך
איננו?

ב'
זה מה שאני שאלתי את עצמי. כשיצאתי, אני מתכוון. הסתכלתי על
עצמי, הייתי שקוף. הסתכלתי למטה על המיטה ולא ראיתי את הגוף
שלי. זה הפחיד אותי, נורא, פתאום הבנתי שאני לא יודע לאן
לחזור.

א'
וואו

ב'
תאר לעצמך... זה כמו שאתה יוצא מהבית לרחוב. מסתובב ואתה מול
שדה פרחים. אין סימן לבית.

א'
מה עשית?

ב'
בהתחלה ניסיתי להבין מה המצב שלי כרגע. הייתי כאילו ישות
רוחנית. הסתכלתי מלמעלה, כאילו שאני עף באוויר. אבל לא יכולתי
לעוף לשום כיוון, הייתי תקוע ככה באוויר. סתם. וגם לא יכולתי
לחזור. הדבר הכי מוזר הוא שבהתחלה לא הרגשתי רוחני בכלל...
כלומר, לא ידעתי איך אני אמור להרגיש. פשוט הסתכלתי על מיטה
ריקה והייתי תקוע. זה נראה כמו שעות.

א'
זה נשמע כל כך משעמם. אומרים לך חוויה חוץ גופית ואתה אומר
וואו, ובסוף זה כמו לעמוד בתור בבנק.

ב'
כן... אבל אחרי זה, משהו קרה...

א'
ספר לי

ב'
משהו התחיל לחדור אלי, פנימה. כאילו מישהו שופך לתוכי אלכוהול
וצורב אותי עמוק בפנים. אחרי הצריבה מגיעה תחושה נפלאה, כאילו
הכול מבעבע מעונג? לרגע אחד הרגשתי מאושר ואז... שנאתי את
עצמי, יותר מאי פעם... לא הצלחתי להשתלט על השנאה... התבוננתי
בעצמי, איפה שהיה אוויר התחילו להיווצר בועות. רובן היו בועות
מכוערות, פחוסות, פסים שחורים מתלפפים סביבן. חלקן היו בועות
שקופות, עגולות, בוהקות. איכשהו הצלחתי להכיר את הבועות. נתתי
להן שמות. צלקת... מיכל... ל"ג בעומר... אימא... פחד...
בושה... עצלנות...אהבה... כל שם שינה את הבועה, את הצבע שלה,
גוונים אדומים וורודים... הבועות התחילו להתערבל זו בזו.
חוכמה... בינה... גבורה... הבועות מתקשחות, הופכות להיות
צמיגות... גמישות... אלוהים... לידה...מוות... הבועות מתחברות
כמו כדוריות שמן... ויוצרות צורות. בהתחלה אמורפיות ואז אני
מזהה... יד... בהן... כרס... ואני ממשיך לתת שמות... סיבה...
תוצאה... רעיון... זרוע... ירך... עכוז... וככל שאני מתממש אני
מתרחק מהתקרה ויורד, כבד, אל עבר המיטה. (פאוזה ארוכה) כשנתתי
את השם האחרון, הגוף הושלם... נפלתי אל המיטה... צנחתי ברכות
כל כך נעימה... הרגשתי... משהו חדש... (פאוזה)  זאת הייתה
היכרות.

א'
ואז התעוררת

ב'
ואז באת.

א'
וואו







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק





יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/3/04 0:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יריב גוטליב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה