מתוך "קול הסטודנטים, האוניברסיטה הנעלמת ללימוד כישוף וקסם,
גיליון מאי"

עכשיו בהיותי סטודנט לתואר שני בקסמי אדמה  אני נזכר בחוויה
מדהימה שקרתה לי בזמן הלימודים לתואר הראשון.הימים היו ימי
אביב וגני האוניברסיטה לבלבו במגוון צבעים,לא שהיה למי מאתנו
זמן לצאת מהטירה כמובן, עונת המבחנים הקרבה נשפה בעורפנו כמו
סופת מונסון מדברית או... כמו תקופת מבחנים באוניברסיטה.
אני וחברי כולנו פחדו מהמבחן הגדול (היקף של 8 נקודות זכות)
בזימון ושליטה בדמונים. המרצה היה איש קטן וקירח בעל מבט מרושע
בעיניים. גלימותיו השחורות  עשויות היו מקטיפה משובחת אך לא
השתוו לשחור שבעיניו הכהות. איש לא העז לדבר בשעורים שלו,היתה
לו מין נוכחות משתקת שכזו,תמיד אחרי שיצאת מהם הרגשת ביתר
חריפות את האור הבהיר של המסדרון ונותרת אם התחושה של חזרה
בשלום מקרב קשה במיוחד. והבן זונה עוד נתן מבחנים קשים במיוחד
ובמקצוע שכזה נכשל שווה להיאכל על ידי הדמון שזימנת .זה היה
המקצוע היחידי שלא היה בו מועד ב' ולא היה תלמיד לאורך השנים
שהעז למחות על זה.
בכל אופן שעונת המבחנים במרחק כמה שבועות החלטי שאני חייב
להתחיל להתאמן לבדי על זימון דמונים בתור הכנה למבחן הגדול. לא
התכוונתי לנסות לזמן דמונים מדרגים גבוהים, לא היה לי שום חשק
לבלות את הנצח בקיבתו המסריחה של שד.
איכשהוא הנחישות הזאת הצליחה להתערער, השעורים התאורטים עם
פרופסור מנגרה היו קשים מספיק מבלי להוסיף עליהם תרגולים
במעבדות וגם,ועכשיו אני יכול להודות בזה, הייתי מפוחד כמו סרטן
שמן במסעדת פירות ים.
כשרק שבוע נותר לפני תקופת הבחינות אזרתי אומץ ולילה אחד
התגנבתי,ליבי רועד לאחד המעבדות.
בידי היו אחוזים בחוזקה סיכומי השעורים והמדריך המלא לזימון
דימונים ,הייתי מוכן!
עברתי על הארונות מחפש את החומרים הנכונים,גירים מיוחדים
לשרטוט הפנטגרם כמובן ועוד מרכיבים מיוחדים כמו עלי פיטריה
טורפת שנקטפו בליל ירח מלא... מאיפה הם באים עם המרכיבים
האלו?
ביד רועדת שירטתי את הפנטגרם, מקפיד לרשום את האותיות והסמלים
המיוחדים בצבעים הנכונים באמצע הפנטגרם ערבבתי את החומרים
מוסיף לסיום שלוש טיפות דם של חתול שחור בעל זנב לבן. ענן של
עשן זהוב היתמר מעל הפנטגרם וקול אישה נעים אמר "לא ניתן
להשלים את ההשבעה כפי שנאמרה בדוק את המרכיבים שלך ונסה שוב"
.קיללתי חרישות, לעזאזל מרכזיות העולם התחתון האלה... בדקתי את
המרכיבים וגיליתי שהשתמשתי בדם של חתול ג'ינג'י .בחמת  זעם
חטפתי את הבקבוק הנכון מעל המדף,או כך לפחות חשבתי וטפטפתי
מספר טיפות באמצע הפנטגרם. פסעתי אל מחוץ לפנטגרם ומילמלתי את
ההשבעה. הענן הזהוב הופיע רק שהפעם צבע אדום הופיע במרכזו
"המנוי אותו ביקשתם לא זמין כעת אם תמתינו אעביר אתכם לממונה"
,התחלתי להיבהל, רציתי לזמן שד פשוט מהדרגה השניה והמילה ממונה
רימזה על דרגות גבוהות בהרבה. התחלתי להגיד "לא צרי..." שענן
העשן נעלם ובמקומו הופיעה שדה יפיפיה  שערה היה אדום לוהט
והגיע עד למותניה, עיניה היו כחולות כהות  וגופה מחוטב בצורה
מושלמת , שרירי, מוצק ומעוגל בכל המקומות הנכונים.
היא היתה עטופה במגבת ורקעה בעצבנות בפרסה אחת "תמיד מתקשרים
שאתה במקלחת... או זה סטודנט" היא פלטה את המילה האחרונה עם
העוויה קלה, הרגשתי כמו חרק שנמצא בין כפותיו הקדמיות של חתול.
חי רק כל עוד הוא ישעשע את החיה.
בכל אופן בטוח בחוזק הפנטגרם שלי אמרתי בקול חזק "כן, זימנתי
אותן ואני מצווה עליך בשם אבי השאול ו..",
"אויש תפסיק עם השטויות האלה".
"את צרי... ריכה לצית לי" קולי יצא במעין קרקור מגרוני.
"למה ניסית לזמן שד מהדרגה התשיעית בכל מקרה? היא שאלה. "קשה
לי להאמין שהמבחנים שלכם  עד כדי כך קשים".
נשימתי נעתקה, "תשיעית?" שאלתי. "את בטוחה?". מבט חטוף לדלפק
עליו עמוד הבקבוק התמים  בשחור לבן גילה לי ששוב טעיתי
בחתולים, אלפי עזאזלים למדריכי המעבדות ולשיטה המטופשת שלהם
לסימון בקבוקים שהסתמכה על לטינית, יוונית עתיקה ואינקב
במעורבב.
"אז זה אומר שאת מדרגה תשיעית?" בלעתי את רוקי.
"לא", היא גירגרה, "אני אחראית על השדים מהדרגה התשיעית מה
שאומר שאני בדרגה חמש עשרה".
נאחזתי ביד רועדת בדלפק שמאחוריי. "אני מצטער", לחשתי והיא
צחקה "ידעת שהפנטגרם שלך לא מצוייר כמו שצריך?" מסתבר שמחקתי
בטעות את אחת הפינות שהחלפתי את המרכיבים.
כרעתי על ברכי, ניסיתי למלמל משהו אבל כמו המצב גם הלשון יצאה
משליטתי, הרכנתי את ראשי מקווה זה יגמר מהר. להפתעתי הרבה
הרשתי ציפורן ארוכה מלטפת את לחיי "אולי תוכל לשעשע אותי בדרך
אחרת בן אנוש?"היא גירגרה ושוב עלה במוחי הדימוי של חתול ענקי
המשחק עם חרק קטן.
לא יכולתי לעשות דבר מלבד להנהן ,חיוכה התרחב "טוב מאוד"המגבת
האדומה נשרה מעל גופה חושפת חזה מלא וזקור בעל פטמות אדמדות
בולטות.יד אחת שלה תפשה אותי משערי ומשכה אותי אל מפשעתה. ריח
מוזר נדף ממנה ריח של עור,זעה ומושק נשי. הרגשתי איך הזין שלי
מתרומם, והוצאתי את לשוני ללקק. כנראה שעשיתי עבודה טובה כיוון
שהיא נאנחה ומשכה יותר קרוב אליה עד שכמעט נחנקתי. לשדות מסתבר
יש טעם מתוק דומה במעט לזה של מלון עסיסי בשלהי האביב. הרגשתי
איך לשוני מתעייפת את המיצים המתוקים נוזלים ואתה ציפורניה
שחרטו תלמים בכתפ  על פני אך לא העזתי להפסיק ללקק . במעומעם
שכן ראשי היה קבור עדיין בין ירכיה שמעתי אותה מקישה באצבעותיה
והרגשתי את המגע הכואב של קולר עור הנכרך סביב צווארי.
"על רגליך, עבד" היא פקדה ומשכה משיכה אכזרית בשרשרת
שבידה.מיהרתי לקום על רגלי. "יש עליך יותר מידי בגדים", היא
אמרה בהרהור. "ברשותך אוריד אותם", אמרתי. כנראה שהתשובה מצאה
חן בעיניה שכן היא אישרה לי לעשות כן בניד ראש ובחצי חיוך.
התפשטתי במהירות. "לא רע בשביל בן אנוש היא בחנה אותי במבט
ביקורתי שהעביר בי צמרמורת לא בלתי נעימה. שמתי לב שהיא בוחנת
את הזין שלי שעמד לא זקוף,גדול ונוקשה ומספר טיפות זרע הופיעו
בקצהו. "לא הרשתי לך לעשות את זה" היא אמרה ומשכה משיכה נבזית
בקולר גורמת לי ליפול על פני "לא גברתי" אמרתי בטינה. היא
הניחה את אחת מפרסותיה על גבי "תיזהר"  היא לחשה.ליבי  הלם
במהירות מטורפת  ואז אני לא יודע למה,הסתובבתי ונשקתי לפרסה
הזהובה ואז לאזור הרך שבין הפרסה לרגל. מסתבר שהצלתי את חיי,
מי ידע ששדים רגישים במיוחד באזור הזה? השרשרת התרפתה בידה
והיא נאנקה רכות "אל תפסיק". אני חושב שנישקתי וליקקתי את
האזור הזה במשך רבע שעה לפחות לפני שעברתי לרגל השניה והענקתי
לה טיפול דומה.
"על רגליך, עבד" היא פקדה לבסוף  ואז ביד אחת הרימה אותי  אל
הדלפק, שם שכבתי ערום דם יבש מתקשה על גופי מהסימנים של
ציפורניה. היא חייכה אלי ואז ביד אחת חפנה את אברי וליקקה
אותו, הפעם זה היה תורי להיאנק בהפתעה יכול להיות שהיו לי
תחושת יותר נעימות מזה בחיי אבל באותו רגע לא יכולתי להיזכר
באף אחת מהן, לשונה הגמישה והמעט מחוספסת ביצעה  תרגילים
אקרובטים מעל הזין שלי  ואני נהניתי מכל שניה.
לאחר נצח מענה שכזה ראשה התרומם מבט ההערצה בפני היה כנה
לחלוטין "גבירתי" לחשתי בעונג.
מסתבר ששוב הצלחתי להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון כיוון  שהיא
איזנה את עצמה עם יד אחת על החזה שלי, קצות ציפורניה תקועות
בבשרי והכניסה אותי לתוכה. ההנאה שהרגשתי מקודם לא השתוותה
לאקסטזה שחפה בגופי כמו גל ואז היא התחילה לנוע.
היא נעה מעלה ומטה בכוח מדהים שרירי רגליה מתכווצים עם כל
תנועה,ראיתי כתמי צבע מתפוצצים מול עיני וחשבתי שאם זה
הגיהינום אני לא רוצה להגיע לגן עדן. אנקות גרוניות עמוקות
בקעו מפיה והיא הגבירה את הקצב תוך כדי שהיא מושכת אותי לתנוחת
ישיבה ועמוק יותר אליה.חדרתי אליה עוד ועוד מחבק אותה חזק כשם
שהיא החזיקה אותי עד שלבסוף התפוצצתי בתוכה גומר כל כך חזק עד
שהתפלאתי שהמעבדה עדיין עומדת.
נשארנו בתנוחה הזאת למשך מספר דקות, ראשי קבור בחזה ורגליה
מסביבי. "הרווחת את חיך עבד" היא אמרה בשעה שירדה מעלי ופסעה
לתוך הפנטגרם ואז מילמלה לעצמה "מי היה  מאמין... סטודנט".
אני חושב שאין צורך להגיד שהצלחתי במבחן הקשה במיוחד שפרופסור
מנגרה נתן לסיום השליש ואפילו קיבלתי ציון לשבח על דיוק , רק
שבסוף המבחן  הפרופסור העיר ברשעות שהוא לא מבין למה יש לי את
החיוך המטופש הזה על הפנים.