אדם חי-מת בא אל עירנו
ואם אהיה כן,
הוא די מצא-חן בעיניי יש בו משהו מת שכזה
לא רועד מכל פחד ולא מפגין אנושיות כלל
הוא לא מציק ודורש ממך כוח ליממה רק
השקיה כל תקופה.
עם איש כזה הייתי מתחתן ללא היסוס
היינו יושבים מתחת לשמיים וכמו מתוך גורל שוכבים
מתחלפים במינים ויוצרים משחק משלנו (אני תמיד אחליט)
או פותחים בשירה ועושים מין אחר
או אפתח באבל ומפרידים ממינו
לפני האהבה צריך להחליט מה הוא המין, מומלץ.
אחר-כך אני אוכל לעשות הכל באיש החי-מת שלי
אני כבר לומד איך לחבב אותו
מושיב אותו על הכסא (עוד לא החשמלי)
ומלביש אותי שייראה שלי, רק כמו שאני יודע.
השכבתי אותו לישון
וספרתי לו סיפור בלהות שישותק מלברוח
יצאתי בחרש לעיר אחרת לעשרים שנה
וכשחזרתי הכל השתנה לרעה והחיים טיפסו.
כל מה שמת לא זז
שחושבים על העור זאת הבעיה
(ונגדיר את העור חי כמו חיה)
במתים אני שולט
הם הבובות שלי ואני מושך בהן
אבל איש שהוא חי זה כבר רציני
צריך לשלוט במובן המלחמתי
(ואם לא הגדרנו מין כמו שהומלץ גם מגדרית)
עם איש כזה אני לעולם לא אקים בית.