לימור לב / בלילה שכזה |
ברחוב עטוף ערפל
הגשם לו מתפרש
נוחת על העולם המתכנס
הרקיע מזיל דמעות
הרוח בוכה בין הפסגות
הירח בודד בלילה נטול כוכבים
מצטנע לו בין הערפילים
עלה זקן ומקומט שנגמר כוחו
בידי הרוח מפקיד גורלו
כמה גרגירי חול מצטננים בשלולית רדודה
ואבן שנבעטה למרחק מרגישה אבודה
העיניים בודדות בלילה שכזה
עייפות מהייאוש המתבזה
הדמעות אף מתקשות לפרוץ
יחלחלו לתוך כאב שאת הלב יחרוץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|