שעה שאתה עוסק במלאכת הנסתר הנכתבת
מלאכי שמיים מקיפים אותך בהילת הגנתם.
שעה שמראים לך דרך משוחזרות כל דרכיך שהצטלבו בעבר-
חידת הקיום של סידור הנעלמים והחוטים הנרקמים בתוכך, יצירת שתי
וערב עד קבלת צורה תלת מימדית חיה.
למלמל את הנוסחה
"אלוהים תמיד לצדי"
"אלוהים תמיד לצדי"
"מישהו תמיד בתוכי"
אם דברים לא מתחברים וחיים זמן לא נחוץ.
האודיסיאה הרגשית הבלתי נפסקת, חזיונות כמו סערות בים
אוסף קוים לציור אוסף מים לים אוסף מילים לחיים אוסף צורות מצב
חיים לשיר
עוד אפשרות כשאלוהים לצדי(כל הזמן להזכיר שהוא לצדי)-
תכלת משקיף על פני גן הדובדבנים האין סופי מסתיים, לא
כאספקלריה לנוף אלא להפשטה וציור הפנים, הפיכת הגן למרחב
אלוהי
לשוט בנהר ההקרבה היום-יומי ולצמוא כל הזמן זה תיאור מדויק
כשמשורר צמא והרי הוא תמיד רוצה הוא גורס את החיים כמאכלים.
שעה שאתה בוחן במסגרת עצמך אתה עוסק בארכיאולוגיה
דולה מכל מראה קיים-לא קיים שברים נפשיים בלתי נראים
בפרצים מנסה ולמרוד במי שלצדך כל הדרך כשהקדושים נהיים
נוודים ובסוד יצורים מיניים.
אבל אלוהים אומר עוד, עוד לרוח, דמיונות לרוח.
שעה שאתה מטייל בגן הכת הרושמת נתלשים טלאים נפשיים כרותים
מעורך
מתגבשים לצורה מעולם הצורות נעטפות סוריאליזם מתוק או פרא
ענוג
אתה עוסק בעצמך משמע אתה מפרק מעבד מפרק מעבד מפרק מעבד מפרק
מעבד מפרק מעבד מפרק מעבד משחזר וצובע בקצב אוטוביוגראפי רצחני
עד מכאני
מה שנותן לי כוח,
"אלוהים תמיד לצדי"
"אלוהים תמיד לצדי"
"מישהו תמיד בתוכי".
|