בשבילו זה היה עוד אחד מאותם הימים הרגילים, אתה קם בבוקר,
עושה את השטויות שלך, מקווה לא להחתך בגילוח או לפחות לא יותר
מידי, מתלבש ויוצא מהבית. אם הוא לא קם מוקדם אומר שי 'בוקר
טוב' להורים שלו שבדיוק מתעוררים למליל השינה והחלומות שלהם.
הפעם רק אמא התעוררה מוקדם וכשיצא שי מהבית החליטה להגיד לו
'חג האהבה שמח', שי קפא ותמהה.

'חג האהבה שמח?!', שאל את עצמו, 'באמת יש חג בשביל האהבה?! אבל
אהבה זה דבר פוגע ובוגדני, כאשר אתה הכי צריך אותו ומשתוקק
אליו רק כדי להרגישו לרגע הוא לעולם לא שם... ומצד שני כשכבר
יש לך אתה רק מפחד או מצפה לרגע שבו זה ייגמר... ולזה יש חג',
זו הייתה תמצית מחשבותיו של שי, שעבורו נראו כה ארוכות
ומשונות, אך שנסתבר שהיו רק לרגע קצר שנעצר ליד הדלת ומיד לאחר
מכן יצא.

שי חשב שלא יצטרך לתת לנושא עוד רגע אחד של מחשבה, שי נכנס
לרכב הקטן שלו ובתמימותו פתח את הרדיו בתקווה לשמוע קצת מוזיקה
נחמדה של בוקר. שי לא חשד לרגע שיפתח את הרדיו וישמע שני אנשים
מבוגרים אך לא בוגרים מדברים על יום האהבה. 'גם כן איזה
אהבה...' חשב לעצמו שי תוך כדי נהיגה.

מספר צמתים מהבית עמד שי לעיתו בפקק מחכה לאט לאט תוך כדי
החלפת תחנות ברדיו בתקווה למוזיקה הגואלת.
בום!!!
שי היה לרגע בשוק.
מסתכל קדימה ורואה את מנוע האוטו הקטן והאהוב שלו מכווץ עוד
יותר... ואז הוא הבין הייתה תאונה והוא יצא מזה בשלום... האוטו
לא.

שי יצא החוצה מהאוטו להבין את כל התמונה, לראות שלא נפגע אף
אחד ולהחליף פרטי ביטוח- כמו שעושים אנשים רגועים שממהרים
לעבודה גם ככה. היא גם יצאה מהרכב, שי הסתכל עליה ואמד אותה,
אישה בערך בשנות הארבעים לחייה עם מאמץ אדיר לא להראות יום
מעבר לשלושים במכונית ישנה שמזכירה לו קצת סוברו פשע ישנות.

שי ניגש ושאל עם כולם בסדר. אחרי שנענה בחיוב התחילו להחליף
פרטים: שם ת.ז. חברת ביטוח פוליסה וכו וכו וכו.
אז התברר לשי שקוראים לגברת דפנה, או דפי, היא גרה ממש בלוק
לידו אפילו ראתה אותו אצל ניסים, המכולת, כמה פעמים. הם דיברו
קצת בינתיים עד שיגיעו הגררים שפינו ציקצק את הדרך. עד סוף
השיחה הזמינה דפי את שי הצעיר אליה לקפה מתישהו, כדי ליישר את
ההדרים ביניהם. שי חשב לעצמו ' זה יום האהבה לפחות נוכל לסלוח
למישהו' והסכים.


מאוחר יותר באותו היום חזר שי הביתה, בדרך מהאוטובוס (כיוון
שיותר לא הייתה מכונית) עצר במכולת של ניסים, לקנות איזה משהו
קטן לפני שהוא נכנס למכלאת ההורים שלו. במכולת פגש בשנית את
דפי ושוב אמר לה שלום ושאל לשלומה... פתאום נגשה לשניים בחורה
צעירה.
לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי, ממש מספר סנטימטרים בודדים יותר
נמוכה משי, לא נמוכה ולא שמנה, פשוט מדוייקת לבושה בטריניג
פשוט וחולצה פשוטה למדיי.
שי היה מוקסם, חשש שדווקא עכשיו לידה יקפא לגמריי, ניסה להעביר
את כל שורות הפתיחה שלו בראש ולא מצא אחת שתתאים. ואז דפי אמרה
'מה שירי? מה מצאת שם מתוקה?', שי היה מבולבל קצת.

שתי הנשים התחילו לדבר בינהן עד שלרגע נזכרה דפי בקיומו של שי
ואמרה 'שירי זה הבחור שברוב חוכמתי נכנסתי בו הבוקר' וגיכחה
לה. שי לא הבין מה כל כך מצחיק אבל העלה חיוך קל והציג את
עצמו.

שי ושירי התחילו לדבר, נורא צחקו על השמות שלהם אבל סך הכל
נהנו, פתאום שמה לב שירי שעוד מעט חצות ואמרה 'תכף ייגמר יום
האהבה, יש לך איזו אהובה ליום הזה?', שי לא עמד בשאלה, 'מה זה
לעזאזל החג הזה?! נראה לי הכי טיפשי שיכול להיות בעולם!!!'
'אני מבינה שלא' אמרה שירי והתקרבה אליו.
שי פתח את פיו לדבר שוב אך כבר שפתיו היו כנועות לשפתיה שלה.

באותו רגע הבין משהו מאוד חשוב שי שלנו -
       זה דבר טוב, חשוב ומועיל לסלוח לאנשים.
               (גם אם זה לא בדיוק יום כיפור ואפילו בחג
נוצרי)