היה לה
לב של אישה, מלא בסודות,
עמוק כמו הים.
היה לה
מבט כחול וצלול
והיא באה משם.
היא שבתה אותי בקסם הקמטים שלה.
היא מילאה אותי באגדות ששלפה מתוכה.
נפשי עלתה על גדותיה בכל סיפור, בכל מבע
לעולם לא ראיתי שיבה כה מלאת חיים.
שיבה שלא זכתה להיות טובה, משום שנגדעה
בידי גבירת המוות המתחסדת בתכלת
שחנקה את האוצר הזה,
כפי הנראה הימה הקטנה רצתה מטמון גם בקרבה.
רק סבתא שלי היתה אוקיאנוס, אינך מבינה, כנרת בוגדנית
המפלס העלוב שלך ממשיך לרדת
סופג בתוכו את שאריות החיים שאני נחלתם.
המים המקוללים האלה פלשו לנשמתה עד שבקעו אותה
וחדרו לאפה שבמשך הזמן שאף ריחות וחיים
שאת לעולם לא תכילי!
לעולם לא אשוט בך כנרת.
נכתב לסבתא כנרת שסיימה את חייה בצורה אירונית
שלא היתה ראויה לאישה שכזאת.אני אוהבת אותך, סבתא. |
