הוא עמד שם. הסתכלתי עליו, המומה, לא קלטתי עדיין שעבר כל כך
הרבה זמן מאז שראיתי אותו לאחרונה. "רועי!" קפצתי עליו מאושרת.
חיבקתי אותו כל כך חזק, לא רציתי להרפות לעולם.
אני מתארת לעצמי שרועי היה קצת המום מהתגובה שלי, אחרי הכל הוא
לא ממש ידע מה הרגשתי אליו. אבל השבוע הזה היה בשבילי כמו
נצח.
"נו , איך היה באילת?" שאלתי בהתלהבות. "נהדר", הוא ענה בחיוך,
"באילת תמיד נהדר". ידעתי מיד שהוא הכיר מישהי, הוא תמיד היה
מחייך ככה כשהוא חשב על בחורה.
"נו מי זאת?" שאלתי אותו
"מי זאת מי?"
"אני יודעת שהכרת מישהי רועי, אני מכירה אותך"
"זה די מדהים שאת מסוגלת לראות עליי דברים, את יודעת?"
כן, ברור שאני יודעת. אני חושבת על זה כל יום. אבל רועי לא ידע
את זה, הוא היה בטוח שהוא כמו אח גדול בשבילי. רציתי לומר משהו
באותו רגע, אבל עצרתי את עצמי. הרי גם ככה רועי מחייך בגלל
מישהי אחרת כרגע.
"נו אז אתה מתכוון לומר לי כבר מי זאת?!" הצקתי לו בסקרנות.
"כן" הוא חייך שוב "קוראים לה נטע והכרנו בטיילת באילת.
התנשקנו בחוף בערב וזה היה כל כך קסום".
פתאום הוא שאל אם אני מקשיבה לו.
"ברור שאני מקשיבה לך, אני תמיד מקשיבה לך", הייתי קצת מופתעת
מהשאלה שלו. "לא יודע", הוא אמר, "זה נראה כאילו יש לך דברים
אחרים על הראש עכשיו. אני צודק?"
'זה די מדהים איך שהוא מסוגל לראות עליי דברים' חשבתי.  "לא"
אמרתי לבסוף, "הכל מצויין. אני פשוט סקרנית לשמוע".
"אוקיי" הוא אמר, והמשיך בסיפור שלו. ואני חלמתי לי, לא כל כך
הקשבתי לרועי. היה לי עצוב מדי.

חזרתי הבייתה ונכנסתי למיטה. חיבקתי את הכרית חזק חזק והעמדתי
פנים שאני מחבקת את רועי. לא עזבתי את הכרית. כבר כמעט נרדמתי
ואז פתאום צלצל הפלאפון שלי. זה היה רועי.
"היי רועי" עניתי חצי מתה. "מה נשמע מותק?" הוא שאל "את מה-זה
חמודה כשאת מתעוררת". הייתי עייפה מדי בשביל לחייך, לא כל כך
הבנתי מה הוא אמר באותו רגע.
"תשמעי מאיה יש לי אוטו הלילה ודי משעמם לי, בא לך לבוא לשבת
איפשהו?", אמרתי לו שכן בלי להבין ממש את רצף המילים שיצאו לו
מהפה והמשכתי לישון.

אחרי כמה דקות התעוררתי. רועי ישב על המיטה , מסתכל עליי
ומחייך.
"כמה זמן אתה כאן?!" שאלתי בבהלה. "בערך חמש דקות" הוא ענה.
שאלתי אותו למה הוא לא העיר אותי, זה נראה לי די מוזר כי זה לא
פעם ראשונה שהוא נכנס כשאני ישנה, והוא תמיד מעיר אותי.
"חשבתי" הוא ענה.
"מה? מה הקשר חשבת? שאלתי למה לא הערת אות."
"ואני עניתי" הוא אמר, "לא הערתי אותך כי חשבתי"
"אוקיי רועי, על מה חשבת?" עכשיו הייתי כבר ממש סקרנית.
"חשבתי איך להעיר אותך"
"מה?!" התעצבנתי עליו "שוב תכננת לשפוך עליי מים?!"
הוא צחק והניד את ראשו בשלילה, "תכננתי לעשות את זה", הוא אמר,
ואז התקרב אליי לאט. השפתיים שלנו התקרבו, והוא נישק אותי
ברכות. אני לא חושבת שאי פעם התרגשתי כמו באותו הרגע. הייתי
בעננים. האינטימיות, המגע של רועי, הנשיקות שלו, כמה זמן
ייחלתי לרגע הזה.

ואז צלצל הפלאפון שוב. לפתע התעוררתי. ורועי לא היה לידי.
'אוף, שוב זה היה חלום' הייתי כבר מיואשת. מתי הוא יפסיק להכנס
לי לחלומות?!
עניתי לטלפון בעייפות. זה היה רועי.
"תגידי לי את לא חושבת שאת קצת מגזימה?" הוא היה ממש עצבני.
"מה?" שאלתי בתמימות , לא הבנתי על מה הוא מדבר.
"קבענו כבר לפני יותר משעה וחצי" הוא הסביר והוסיף "ואני מנסה
לצלצל אלייך כבר שבע פעמים. יכולת לפחות להודיע לי שאת לא
מגיעה".
"אבל רועי..." ניסיתי להסביר, אבל לא הייתה בזה תועלת.
"תשמעי מאיה, זאת הפעם האחרונה. נמאס לי מכל ההברזות האלה שלך.
את מתייחסת אליי ממש כמו זבל והאמת היא שאני לא יכול לסבול את
זה יותר. חשבתי שאני אוהב אותך את יודעת? זה כל כך אבסורדי.
הכי מצחיק זה שחשבתי שבאמת יכול להיות שגם את אוהבת אותי"
הייתי בשוק. לא ידעתי מה לומר, איך להגיב לגילוי של רועי.
"תשמע רועי... אני... זה הכל בגללך, אני בעצם...", ניסיתי לספר
לו שחלמתי עליו, שהוא לא יוצא לי מהראש, ושאני די בדיכאון
בתקופה האחרונה כי חשבתי שבכלל לא אכפת לו ממני.
הניסוח של תחילת המשפט שלי, שגם ככה יצא די מבולבל, לא נשמע
טוב לרועי. "מאיה עכשיו באמת הגזמת. בגללי? לפחות תמצאי תירוץ,
אפילו תשקרי לי. אין לנו מה לדבר יותר. להתראות ולילה טוב"
"חכה, רועי!" הוא לא שמע את המשך המשפט שלי.
מאז רועי לא מתקשר אליי יותר. הוא גם לא מחזיר לי טלפונים, אני
בספק אם הוא שמע את עשרים ההודעות המתחננות שהשארתי לו. אני
פשוט לא מעניינת אותו יותר.
נכנסתי שוב לדכאון-  ידעתי שאכפת לו , ידעתי שלי אכפת, ופשוט
לא היה לי מה לעשות עם זה .
אני אוהבת אותו. הייתי צריכה להגיד לו מההתחלה.