שיר השירים פרק א'
פסוק יג'
ובא לי אביב לפרוח עלי כותרת
וריח צופי אהבים ימלא סביב
והיה לי הים קורתי
וחופי זהב, מיטת כלולות
ועלה השמש לזרוח והייתי לך
פסוק יד'
ירכי, גבעול וערוותי כותרת
ובאת אלי כפרפר להרוות צימאונך בצופי
והיו לי צופייך כטל ולא ארווה אהבתך
כי היית לי כדבש הניגר, מנחת מלאכים
פסוק לג'
והיה, כי הנחת את ידך וחזי היה בך
אותיות אהבתי אלייך בכתב סומא יכתבו
וידעת תוכי לך
פסוק כב'
שדייך, ביכורי עונות היו
ועסיסם ניגר על שפתותיי בטעם שפתותייך
ואל מצולות עינייך שקעתי לראותך
ותהום הייתה לי לדעת
ולא שבעו עיני מראות
פסוק כג'
מותנייך, כחיטובי כינור
וזרועותייך מיתר
ואני פורט בך מנגינת תשוקותי
פסוק לו'
הבדידות, כמסרקות ברזל היתה לדקור
עד באת ועיר מקלט היו לי זרועותייך
ומבטך בי הארת לחדור לתוכך
לחבור גוף אל גוף להיות לאחד
פסוק לז'
קול תאוותינו כזרדים המתנפצים
בלהבת אביונות
ומעלינו עמוד ענן יהלך
עד תדע ארץ, רעד גופך ותרעד ארץ
פסוק מא'
אהבתי מראך
כזה החומר ביד היוצר מתערטלת
ואני לש שדייך לפסל בהם אלוהי תשוקתי
פסוק מב'
והיו לי ירכייך נמל מבטחים
עת הכה בי רוח סער ומישבר
את ספינתי אשיט אלייך
לחסות בחיקך
פסוק מה'
ממרחקים ידעתיך גם בשתיקות
כי ראיתי ברוחי מבטך
לקראת אהובי לחש קולך והדהד הקול
ושמע הנשר בשמיים לדעת
ופרש כנף והביא דברייך אלי. |
