מעבר לים, מעבר לפינה נמצאת שם התקווה
הצער והיגון כבר לא נראים בעין
חזק בתוך שגרת חיים שלא השתנתה מקום המדינה
תקווה, תקוות, תקוותנו
השאלות צפות מעל,
זעקות עולות מכאן והלאה
צחוקו של גורל רק נשמע מצחק

ועתה שוב נחזור.
החיים לא השתנו, הכתמים נמחקו
הכביש הוא רק כביש
ואוטובוס הוא רק אוטובוס
הדם הוא רק נוזל אדום
והתקווה, היא רק מתנגנת ברקע.
הם חוזרים הבייתה בארון.
האחרים כבר שם מהבוקר.

אבל הכל כבר נשכח.
רק עוד כתבה בעיתון
אולי מחר תתעורר לתוך עולם אחר.
בזמן אחר.
על אוטובוס אחר.