אני לא יודע איך הכל התחיל, רק איך הכל נגמר...
אני טיפוס מאד סקרן מטבעי, תמיד חוקר, מחפש, בודק. שום פרט לא
נעלם מעייני.
תמיד הייתי מתבונן על הדברים הכי מוזרים והכי לא קשורים
שיכולתם למשוך משרוולכם, את הדברים הלא מוסברים, הלוא מוכחים.
לא אהבתי אקסיומות. כל דבר שהורגלתי להאמין בו מילדותי, הייתי
צריך לחפש הוכחות לבדי על מנת להאמין בו.
תמיד הייתי מסתובב סביב, מתעצבן, כאשר לא הייתי מוצא תשובה. לא
יכלתי להמשיך הלאה. הייתי מאותם אנשים שלא נרדמים בלילה מחידה
לא פתורה...
לא קל לילד שכמותי בעולם הגדול הזה...
העולם הזה הוא אין סופי, הגודל שלו לא מוגדר ומציק לי שאם אני
יסתובב ויסתובב ויסתובב במשך שנים לפי התאוריה, אני אגיע לבסוף
לאותה נקודה שהתחלתי בה.
בילדותי ניסיתי לבדוק זאת.. הסתובבתי במשך שעות שלמות ואכן
הגעתי לאותה נקודה בסוף... אבל לא בגלל שהעולם הוא עגול, אלא
בגלל שהכיכר שליד הבית שלי, שאותה הקפתי מס' פעמים, היא
עגולה...
תמיד זה היה נגמר ככה. גם שלא הייתי נרדם, שהייתי קטן קטן,
הייתי מזיז הלוך ושוב את ידיי. אמרו לי שזה יעייף אותי וככה
אני ירדם. בסוף באמת  נרדמתי.
איזה אנשים חכמים יש בעולם הזה... עצות יקרות מפז.
תמיד היו לי חלומות. רציתי להיות טייס ועורך דין, וטרינר,
פסיכולוג ומורה...
כמעט כל שבוע רציתי להיות משהו אחר.
עכשיו אני כבר בוגר. אני מבין לבד. אני אהיה פנטומימאי.
טוב, בכל זאת לא קל לילד שכמותי בעולם הזה...
נצרתי החלטה בליבי. אני אהיה 'פייטר' ואלך אחר החלומות שלי.
אני לא יודע למה, אבל תמיד פינו לי את הדרך. כולם נחמדים אליי,
מביאים לי פרחים, מחייכים אליי חיוך סמוי במסדרון... אני חושב
שאני אצליח..
למרות, שלא קל לאדם שכמותי לחיות בעולם הזה...
אז מה, אז מה אם אני על כסא גלגלים?!