גלית מתחתנת היום. את ההזמנה קיבלתי לפני שבועיים בדואר, לבנה,
מעוטרת בפס זהב, טקסט בפורמט קבוע של הזמנות חתונה, גלית
מתחתנת עב"ל יוסי.
גלית מתחתנת היום, אני יוצא מהעבודה מוקדם, מסרב לכוס הקפה של
שש אחר הצהריים שהמזכירה שלי, רינת, מתעקשת להגיש לי כל יום,
מחייכת חיוך נבוך ומנסה לעורר בי רגשות כלפיה, היא לא יודעת
שרגשות אצלי הן מצרך נדיר, ובכלל, בטח שלא כלפיי אחת כמו רינת.
רינת היא מהנשים האלה, שהן לא אינטלקטואליות משהו, וגם לא
נראות מי-יודע-מה, קצת שמנה מדי, תמיד מדברת בטלפון עם החברות
שלה על דיאטות, וחוץ מזה, רינת בטח מצפה לבעל פלוס שני ילדים
וכלב, היא בטח מאלה שקופצות בסוף על הראשון שמציע, למה בכלל
שתתעניין בי.
אני יוצא מוקדם מהמשרד, הקפה של שש מחכה לי על הכיור בכניסה
לאגף. "המנכ"ל מחכה לדו"חות של פברואר", כתוב על המזכר שרינת
הניחה על השולחן שלה, היא מגישה לי אותו ביציאה ואני דוחה את
זה למחר. לא היום. היום יום מיוחד. היום גלית מתחתנת.
אני חוזר הביתה, מניח את הלפ-טופ על השולחן והולך להחליף
בגדים, מביט מבט חטוף במראה ומציין לעצמי שעם כל עניין העבודה
הזאת בחברת היי טק והחליפות, אני נראה כמו שנראיתי לפני
שנכנסתי הביתה ושלא הייתי צריך לעבור בבית בכלל, אבל אז אני
מסתכל על הכלבה שלי, פנדה, שאם יש מישהו בעולם ששווה לבזבז
עבורו זמן הוא לא אחר מאשר פנדה. אני מלטף אותה קצת ובודק את
כמות המים בצלחת שלה, נמלא קצת שנחזור, שלא תתייבש לי או משהו.
מציץ על המכתבים שעל השולחן, צריך לשלם חשבון חשמל, אני אציץ
על זה כשאחזור. לא עכשיו, אני גם ככה מאחר.
גלית מתחתנת היום, דווקא אתמול המכונית שלי החליטה לשבוק חיים
באמצע צומת סגולה, המוסכניק אמר שזה עניין של כמה ימים להחליף
את האלטרנאטור, זה יעלה לא מעט אבל המכונית שלי תהיה כמו חדשה
אחר כך. אני אומר לו שיטפל בעניינים האלה כי אני לא מבין כלום
במכוניות, אני כבר לא בן שבע עשרה מתלהב שרק קיבל את הרישיון
שלו ועדיין אכפת לו ממנועים ושטויות אחרות, וחוץ מזה, כבר לא
אכפת לי שמוסכניקים וכאלה ירמו אותי בכסף, יש לי כסף ואין לי
עצבים להיאבק בזה, ואם אני אשמע עוד פעם מהאימא הפולנייה שלי
שאסור לי לוותר לכאלה אנשים, אני אשתגע.
אני נאלץ לקחת מונית לאולם השמחות, מצפה כבר להיכנס למונית
מסריחה עם איזה נהג פרימיטיבי שיצעק לאיזו נהגת אחת "מי נתן לך
רישיון", יעשה לה איזו תנועה מגונה ויסתובב אליי בבקשה
לסולידאריות ולקונצנזוס, יאמר לי - "אני אומר לך, הנשים האלה
לא יודעות לנהוג", אבל למרות הכל הנהג סתם זקן, מסיע אותי
ושותק, מפעיל את המונה, עושה כמה סיבובים מיותרים בכניסה לאולם
ודורש ממני יותר מדי כסף בעבור פחות מדי עבודה. אני נותן לו את
השטר האחרון בארנק והולך לפני שהוא מספיק להחזיר לי את העודף.
גלית מתחתנת היום, הרבה אנשים מכוערים לבושים חגיגי נכנסים
לאולם, הרבה אנשים שגלית בטח לא סובלת מחבקים אותה בכניסה
ומאחלים לה "מזל טוב", או "שתהיו מאושרים", והיא עומדת שם עם
שמלת הכלה הלבנה שלה שכבר מזמן לא לבנה, מנשקת את כולם. אני
מנשק אותה, הטעם מוכר כל כך, רק לפני חודש היא הייתה אצלי
במיטה, התבכיינה לי בקול הנשי משהו שלה על זה שיוסי לא מציע לה
ותוך כדי זה ניגבה מפיה את שאריות הבגידה שלה. אני נסחף לתוך
תערובת השמחה-צביעות-המוניות משהו, ומאחל לה שיהיו מאושרים.