זה נמשך כבר חודש, פחות או יותר, משתרעת על המיטה, הרגליים
זרוקות לכיוונים שונים, הידיים מאחורי ראשי, ככה - שוכבת!
בוהה בקירות, לא זזה יותר מדי, פשוט מסתכלת.
מעבירה בראשי מחשבות, והתמונות במוח גם כן רצות.
חוזרת למצבים שכבר הייתי בהם, נזכרת בתקופות שאפילו נהנתי
מהן.
בראש מתנגן לי אותו השיר כבר כמה שעות טובות, ובקצב שלו גם
עוברות המחשבות.
בלי נסיונות להגיע לאנשהו, בלי מאמץ לדמיין בראשי משהו, פשוט
שוכבת ובוהה, אף אחד לא מסוגל להתקרב אלי עכשיו, אף אחד לא
יכול לדבר איתי עכשיו,
פשוט שקועה בתוך עולם מלא מחשבות, מלא זכרונות - תחושת הנאה
מספקת, כעס ועצב בו זמנית.
מצבי הרוח משתנים במהירות עצומה - פעם בוכה, פעם המומה.
באיזשהו שלב שבו אני מניחה שאני כבר מתייאשת, אני עוצמת עיינים
ונרדמת, ישנה שינה עמוקה, אבל איכשהו מרגישה חנוקה.