"איך אתה יודע?" שאלתי את אודי ספק מזועזע ספק משועשע וסקפטי
לחלוטין.
אודי הסביר ורק הוסיף בחילה לאימה:"אתמול דוד שלי נישק אותי
בפה והיה לו את טעם זירמת אחי הגדול,
מאחר ואח שלי לא התראה בשנה האחרונה עם אותו דוד, כנראה שזירמת
אחי עברה לדודי דרך אבי".
כדי להבין את השתלשלות האירועים הסוטה הצטרכתי לשרטט תרשים
זרימה (או זירמה), לא שהיה לי חשוב באמת להבין, אלא שאודי קלט
את פני המבולבלות ולא הרפה עד שהפגנתי  "שליטה בחומר"י.
עדיין נשאלה שאלה פתוחה : איך אודי ידע מה הטעם של זירמת אביו,
אלא שבשבילי אז ילד טוב ירושלים בן אחת עשרה וחצי זה כבר היה
יותר מידי,  העדפתי שלא להרחיב עוד את אופקי.
אודי נחשב לחברי הטוב ביותר, תמיד בחרנו לשחק כצמד בכדורסל
ונצחנו את כולם, התכוננו ביחד למבחנים, הגענו ביחד למסיבות,
שיחקנו באמת וחובה והעזנו ראשונים לנשק צרפתית את הבנות.
היינו חברים טובים ומפרגנים הדדית לתפארת (אגב נורמלים
וסטרייטים אם עולה כאן ספק לאור הקונוטציות )
מאז אודי שאודי סיפר את אשר סיפר, הבחנתי מין הסתם שהאירועים
לא הוסיפו בריאות לנפשו, העדפתי לא להתמודד עם אותו עניין ומה
ילד בגילי יכול לעשות ?
הדחקתי העברתי נושא כל עת שסיפר כמה רע לו, על כך רגשות
אשמתי.
בוקר אחד התאבד.  נודע לי על כך בפורום כתתי על ידי האחות
והעובדת הסוציאלית  של בית הספר .
חתך לעצמו וריד בצוואר, שכב באמבטיה וניקז את דמו לביוב. על כך
למד מסרט אימה שצפינו בו יחד בוידאו.  "גיבור הסרט", בחר למות
באותה שיטה, רק לשיטתו של אודי נחשב "גיבור הסרט" למרות שמת
בחמש הדקות הראשונות. למעשה שימש  כניצב, מקסימום שחקן משני
מאוד, לא ראיתי אז טעם להתווכח עם אודי, היום אני מבין שכנראה
היה אכן נחוץ לשכנעו כי לא מדובר בגיבור, תרתי משמע.
גיליתי חוזק לנוכח השכול, הדחקתי, לא בכיתי אפילו, צחוק הגורל
הוא שדווקא מיכה ובועז שונאי אודי מושבעים (ללא סיבה ממשית, רק
קנאה) יללו בהיסטריה, כאילו מה, כאלה אפסים.

בטקס הלוויה של אודי, אחיו ביקש לדבר איתי בצד. הלה שידע על
חברותנו המופלאה, אחז בכתפי, ליטף את לחיי ונשק לי במיומנות-
לפני ששמתי ליבי לתרחיש הביזארי מבחינה רציונאלית, נעמה לי
לשונו.
טכנית התערבלות הלשונות ריגשה אותי, אולם בדיעבד מבחינה רגשית
נותר בי גועל נפש.
במיוחד שמה אותי בשוק גדול העובדה, שבפי אחיו של אודי היה את
טעם זירמתו של אבי.