אני עדין ילדה קטנה.אני עדין צעירה ולא מבינה הרבה.אבל כמו
כולם,אני בטוחה שאני יודעת הכל.
הם לא רצו שאני אצא,אמרו שהחברים שלי הם משהו שלא
צריך,שהלימודים שלי ממזמן הסתיימו,שהמוח שלי כבר כל כך מלא
בגיבורי הטרגדיות שאני כל כך אוהבת שכבר אין לי אישיות משל
עצמי.אין לי כסף כי אני לא עובדת,ורשיון אין לי כי הטסטר היה
מאנייק.
בכל מקרה,מותק,הערב את לא יוצאת.
אני מנסה לחפור קצת סימפטיה ולהשתמש בתרגילים הישנים שלי ומנסה
להראות בגרות.
טוב התפשרות,לא תל אביב רק לישון אצל גל.נו גל,היא הייתה פה
מליון פעמים.נו זאת מהשיכבה שלי.איך יכולתם לשכוח אותה?אמא
אפילו אמרה שיש לה שיער יפה.טוב בכל מקרה,אז מה אם אתם לא
זוכרים.אני סתם אלך לישון אצלה.אני מבטיחה שאני לא אצא.בכל
מקרה אין לי כסף.סתם נשב נאכל פיצה ונראה סרט,כמו שכולם
עושים.
תודה,אני מבטיחה לא לחזור מאוחר.

עשר בלילה ואני יוצאת מהבית.יש לי עוד שעה לשרוף לפני שבאים
לאסוף אותי.אני מנצלת את ההזדמנות הזאת והולכת ברגל לבית ספר
יסודי קרוב לבית ,שבלילה אפשר לעשות שם מה שרוצים.
אחרי סיגריה אני מתחילה להתפשט ולבנות את עצמי מחדש.
קודם בגדים.מחוך,גרביונים,חצאית,חזיה שמבליטה את החזה,רשת סביב
הצאוור,ובלי מעיל.אז מה אם בקושי 7 מעלות בחוץ,לי אין
ברירה,זאת הדרך שלי לחיות.יש לך טענות?אתם מוזמנים לשמור אותם
לעצמכם.כן כן אמא,הגעתי אל גל,פשוט ירדנו למטה לקנות פיצה.עוד
מעט נחזור.
שלב שתיים בתוכנית להסוואה עצמית:איפור.אני כל כך מניפולטיבית.
לפעמים אני לא מבינה איך כולם אוכלים את השקרים שלי.
בשרותים האלה שבהם אני עכשיו מורחת איפור כבד מול מראה
נמוכה,בהם התרוצצתי בכיתה ו אחרי שיעור התעמלות.לפה לפעמים
הייתי בורחת כדי לבכות ולחכות שאמא תבוא.היום לפה אני בורחת
ממנה.
האיפור יוצא מושלם.המסכה משלימה ומסתירה הכל,אף אחד לא רואה
ולא יודע מי אני באמת,אני עובדת על כולם,והם קונים את זה כמו
מטורפים.
Color me once,"      
Color me twice,
Everything gonna trun out nice".
אני דבקה באמונתי.

מבט קצר בשעון.חצי שעה לשרוף.חצי שעה למצוא איזה אישיות אני
משחקת הערב.התמימות שלי כבר ממזמן נשפכה החוצה.אורזת את התיקים
שלי ויוצאת למצוא לעצמי משהו להעביר את הכאבים.בקיוסק חדש אני
מוצאת מישהו שיכול לעזור לי ומהר אני מובלת לדירה שלו מעל
לקיוסק ומקבלת בדיוק מה שאני רוצה."חברה שלי הייתה הורגת אותי
אם היא הייתה יודעת מה אני עושה מאחורי הגב שלה" הוא אומר בחצי
חיוך. "כן כן ,גם חבר שלי,מותק של בן אדם,אבל אין לו מושג
מהחיים"אני ממלמלת.חצי גוף כבר לא מרגיש כלום וזה סימן טוב.
הוא מתקרב אלי במן מבט מאיים ונוגע לי ברכות בכתף."לא
לא,מצטערת ,אני לא יכולה.המון תודה על הכל,באמת,ואני אשתדל
מתישהו להחזיר לך טובה,אבל באמת,לא הערב,לא עכשיו,אני לא
יכולה".
חצי כוס רוגז ושתי טיפות של עצב.אני קמה והולכת משם לפני שהוא
יהרוג אותי.
כמו ילדה קטנה אני רצה במדרגות ובאמצע מקבלת טלפון
מהבלונדינית. היא מסטולה ולא בטוחה אם בכלל קבעה איתי.ואם
כן,אז איפה אני לכל הרוחות ולמה לא באתי לעשן איתה מקודם."כלום
כלום,עזבי ,אני בדרך אליך.אני יבוא,נעשן ונאסוף את השאר.חמש
דקות אני אצלך, תתלבשי,ביי".

"מטורפת אחת!!!" אני קוראת בזעם.החדר של הבלונדינית הפוך
לחלוטין. מנורת הלבה שבורה על הריצפה,בקבוקי זכוכית רייקים
בטור על החלון מעל למיטה,המנורה מנופצת,על המראה מישהו כתב שוב
כל מיני דברים באודם שחור,הנרות ליד הוילון הקרוע מאיימים
להעלות באש את כל החדר והחברה המטומטמת שלי זרוקה על מזרון
באמצע כל הכאוס הזה.
כמו טוב להרגיש בבית.
"come in, I shovel pain with liquid shades" הא מצטטת בגבורה.
כן כן כולנו היינו בסרט הזה.
"תתארגני מהר,אני רוצה כבר להגיע לשם כי הכל כבר מתחיל
להשפיע,ואם נגיע לשם ב5 בבוקר אני אהיה הרוגה מעייפות". היא
מגלגלת במיומנות ונותנת לי לעשן בזמן שהיא מתפשטת מולי במן
התגרות סימבולית.גם היא,מכנסים שחורים,גופיה שחורה דקה
ושקופה,מגפיים גבוההות ואיפור שמשאיר יותר מידי מקום
לדמיון.אני מסתכלת עליה במין היפנוט קסום כזה."יהיה לך קר".
היא צוחקת ומחזירה לי "תסתכלי על עצמך".

אנחנו נכנסות לאוטו ואוספות את כל שאר חברי הפמלייה
המלכותית,ילדי 86 ,הטובים,המוכשרים והיפים ביותר. לפעמים עצוב
כמה שהכל כל כך רקוב מבפנים.

איזה מוזיקה טובה.איזה אנשים יפים.איזה בחור חתיך.איזה מקום
ענק.
איך אני אוהבת ימי שישי.
אני מגששת אל תוך רחבת הריקודים למצוא את האנשים שאני כבר
מכירה מזמן אבל לא זוכרת את השמות של אף אחד מהם.אני נסחפת מהר
מאד לריקוד מטורף.לפעמים קצב אלקטורוני זורם בעורקי ולפעמים
המילים צצות על שפתיי.בכל מקרה,לי אין בעיות של בטחון,ואני ממש
צריכה את זה כדי להוריד מהגב שלי את החרא שבוע שהיה לי.
השעות פשוט עפות מהחלון שאתה לא בהכרה ומוקף באנשים כאלה.
החברות שלי יפות וגם להן אין בעיה שכל בחור בוהה בהן. הן
משחקות כל כך יפה עם כל מי שמסביב וזה מראה לי שאני לימדתי
אותן כל מה שאי פעם ידעתי,וכך גם הן עשו איתי.

הבלונדינית לוחשת לי באוזן מילים קסומות ופתאום מסתכלת
הצידה."הוא כאן"היא מכריזה בהתנצחות.כוסאמק.אני מקללת.כן,אני
מקללת והרבה.כי אני לא יודעת להתמודד עם מצבים פגיעים.אף פעם
לא אמרו לי שזה חלק מהתוכנית.הוא מגיע בצעדים כבדים ואני כבר
רואה בתוך העניים שלו שהוא כל כך מסומם שהוא בקושי יכול לעמוד
על הרגליים.אני לא יודעת מה אני מוצאת בו.אולי בגלל שהוא כל כך
שונה ממה שעד היום הכרתי,אולי כי תמיד ישאר לי פ'טיש יפה כזה
לבחורים שאני יודעת שהם רעל.מול הפנים שלי חברה שלי מנשקת אותו
ואני מרגישה איך עוד שניה כל העורקים שלי מתפוצצים במופע מרהיב
לכל המשפחה."גם אני רוצה".המילים מסתננות לי מהפה כאילו מעולם
לא היו בשליטתי המלאה.הוא תופס אותי חזק ולוחש לי באוזן
הצעה.אני מחייכת.עכשיו כבר הכל סגור.ביד הוא מושך אותי החוצה
מאמצע היקום. שורק למונית.דוחף אותי פנימה וזורק כתובת שאני לא
מכירה.אני שואלת לאן והוא אומר לי לסתום את הפה. כמו ילדה טובה
אני סותמת את הפה ובכתובת אני יורדת בלי לבקש עזרה מאף אחד
בדרך.הוא פותח את הדלת ומצווה עלי לעלות למעלה.הריצפה זזה ואני
בקושי מצליחה לטפס במדרגות.אני נשכבת על המיטה ומייחלת שהוא
יתעלף על הריצפה בשירותים על המזרק עדין תקוע בזרוע.אני יודעת
שאני צריכה לקחת אחריות על הדברים שאני עושה ולכן שאני שומעת
את הצעדים שלו במעלה המדרגות אני ממש לא מופתעת.

הוא נכנס לחדר ומנסה להיות נחמד.אומר לי להרגע,להשתחרר,מציע לי
בירה והמון סימפטיה,מחבק ומנשק נורא בעדינות.אולי הפעם כן
שיחקתי אותה והכל בסדר.בשניה שמסתיים המשפט במוחי,הוא חוזר
לעצמו ומכאיב לי,וגורם לי לחשוב שבאמת זה כל מה שיש.גם שאני
בוכה הוא לא מפסיק. הגוף שלי רדום ואני לא יכולה לעשות
כלום.אני פשוט שוכבת שם שעות,מנסה לא לבכות,שהוא חונק אותי אני
מנסה להיות יפה,שהוא מנשק אותי אני מנסה להראות לו למה הוא
צריך לאהוב אותי.
אחרי ארבע שעות אני חופשייה.מהר אני מתלבשת בבגדים שהוא כבר
הספיק לקרוע מקודם ושוב,כמו ילדה קטנה,רצה מהר במדרגות.

אני חוזרת הביתה בגהנום של בחילה וכאבים.על כל הגוף שלי סימנים
כחולים ושחבר שלי יראה את זה מחר, אני לא אצליח להסביר לו
מאיפה כל זה בא.כרגיל.אז מה אם יש לי חיים מפוצלים. המפתחות
כמו ישועה בתוך ידי.אני ממהרת להיכנס ולחמוק לחדר שלי.המיטה
מחכה לי כמו אלוהים בשערי גן עדן אך היא עדין רחוקה,קודם עלי
לעצור בשירותים. ק לקחת גלולה ולשטוף את הפנים, להוריד
איפור.בדרך לכיור אני כבר מתמוטטת ומתחילה להקיא את הנשמה.בחדר
ליד אני שומעת את אמא לוחשת לאבא: "המסוממת חזרה הביתה,בטח
לקחה איזה טריפ רע.".
לו היא רק ידעה.
אני זוחלת לתוך המיטה שלי מסריחה מכל סבל אפשרי ומנסה לישון .
לפני שאני נרדמת אני עוד ממלמלת לעצמי:


It won't rain all the time "
The sky won't fall forever
And though the night seems long
your tears won't fall forever"