יום אחד, כשהייתי בדרך לבית ספר, עברתי דרך "גינת הניצחון". אז
ראיתי על הדשא מנורת קסמים. בדיוק כזו כמו שאלאדין מצא, אלא
שהיא הייתה בגינת הניצחון ולא ב-"אלף לילה ולילה". בדיוק אותה
מנורה עם ידיות לאחיזה, צבועה בצבע זהב, ונראית ממש חדשה.
בתחילה חשבתי לעזוב אותה לנפשה. חשש כבד שכלבים כבר עשו עליה
את שלהם עשו לי לא טוב בלב. אבל זה היה מוזר שכזו מנורה עומדת
סתם ככה בצד בלי שאף אחד יתעניין בה. מישהו היה חייב לראות את
העצם הנוצץ שיכל לסנוור עיוורים. ניגשתי אליה והרמתי אותה.
התיישבתי על ספסל ליד הנדנדה בגינה. ואז עשיתי מה שמצפים ממך
לעשות - כלומר שפשפתי. כן, שפשפתי עם 2 הידיים בשתי הצדדים -
פיפי או לא פיפי. והוא בא - הג'יני הגיע...

הוא נראה מוזר הג'יני הזה. הוא היה לבוש בבגדים מוזרים שציפיתי
מג'יני ללבוש - מעין שילוב של ביגוד הודו-פקיסטני עם תרבוש
טורקי להשלמה, אבל משהו אמר לי שזה לא היה בדיוק הג'יני
שאלאדין ראה.

"אה אחי", הוא פלט אחרי שמתח את איבריו שהיו דחוסים בתוך
המנורה הקטנה מי יודע כמה זמן.
"כן?" לא רציתי להוסיף יותר מידי. ג'יני שקורא לך "אחי" זה לא
חלק "מהמדריך לג'יני המתחיל".
"אז נגמור עם הסיפור אחי?" הוא פיהק את הפיהוק הכי גדול שראיתי
מימי. מילא הריח, אבל מראה "פורט נוקס" לא הותיר ספק שבממלכת
הג'ינים משוגעים על זהב.
"עם מה?" זה לא בנוהג שלי לשחרר ג'ינים ממנורות ששוכבות בגינה
שקוראים לה ניצחון ואלוהים יודע למה.
"עם המשאלות אחי. עם המשאלות, אלא מה?" הוא חיטט באף הגדול
שלו. בגדיו היו בצבע כחול בוהק וזקן צרפתי שחרחר עיטר את
סנטרו. עיניו היו ירוקות עז, ואצבעותיו בקושי נראו מבעד לטבעות
הרבות שהיו עליהם.
"כמה יש לי?" התשובה שלוש היא ברורה ומתבקשת, אבל לך תדע? אולי
העלו מאז את התעריף?
"שלוש אחי. שלוש. יאללה! אין לי את כל היום". הוא עשה סיבוב
מסביב, כך באוויר וחזר לעמוד מולי, ספק עומד ספק מרחף - הג'יני
המרוקאי ששחררתי מהמנורה.
אתה לא מתכנן דברים שכאלה , אבל כשנותנים לך אך ורק שלוש
משאלות קשה לכמת שלושה דברים שאתה הכי רוצה - כסף, בריאות,
אושר ,בחורות, יכולת משחק, הערצה וכהנה וכהנה דברים. ואז באה
לי הברקה. מסוג ההברקות שמגיעות לך רגע לפני שאתה מת ואין לך
מה לעשות איתה. לי היא הגיע בשמונה וחצי בבוקר, גינת הניצחון -
בת-ים. 2 משאלות החלטתי לבזבז על הדברים הרגילים:
"אני רוצה להיות תמיד בריא אני וכל המשפחה שלי וכל מי שאני
מכיר".
"בסדר, בריאות לכולם". הוא סימן באצבעותיו שנותרו לי 2
משאלות.
"אני רוצה להיות עשיר, אני וכל המשפחה וכל מי שאני מכיר".
"עושר לכולם". עוד אצבע ירדה מהמניין וכעת נותרה אצבע אחת עם
הטבעת המרובעת שהאות "S" מוטבעת עליה.
"אני רוצה שיהיו לי עוד מיליון משאלות". הפלתי את הפצצה. נראה
אותך עוקף את זה ג'יני חביב שלי. חיוך "פורט נוקסי" טיפוסי שוב
נגלה לעיני.
"אוח, אני שמעתי כל כך הרבה פעמים את ההתחכמויות הללו שלכם,
שזה כבר יצא לי מכול החורים. מה אתה חושב שעשו אותי היום? אני
ג'יני כבר אלפיים שנה ושמעתי כבר את כל משאלות מספר 3 המגוחכות
הללו אלפי פעמים. תן לי אלף משאלות, תן לי מיליון משאלות,
יאללה!" הג'יני היקר עשה תנועת ביטול עם היד.
"מה, זו לא משאלה לגיטימית?". מי אמר שאתה לא יכול לקבל משאלה
שתיתן לך עוד משאלות?
"יש תקנון אחי. תקרא את האותיות הקטנות". הוא הוציא מהסארי
שלבש ספרון, הגיש אותו לי וציטט: "התקנון למשאלה מספר שלוש קו
נטוי חמש אלף, פסקה ארבע תת סעיף חמש עשרה: רק שלוש משאלות!"
קצר וקולע.
"אני רוצה שמשאלות 1 ו-2 יתקיימו כל הזמן במחזורים קבועים של
שבוע. כלומר שכל שבוע אחזור לפה ואתה תחזור לתוך המנורה ושוב
יהיו לי שלושה משאלות וחוזר חלילה".
"אחי, אחי, אחי", הוא גיחך. "על מי אתה חושב לעשות עוואנטות,
אחי? בחייך אחי, תרד כבר מהעץ הזה". ואני קמתי מהספסל כי חשבתי
שהוא מתכוון לעץ הלכה למעשה.
"אין מניפולציות של זמן, אין פה תורת קוואנטים, לא סטטיסטיקה
והסתברות, כלום. לא תחזור, מה לא תחזור. בחייך, לא שמעתי את
הקשקושים הללו? פתאום כולכם הפכתם פיזיקאים. אין מסע בזמן, אין
קדימה ואחורה, מהירות האור וחורים שחורים, אין. קדימה, אין לי
את כל היום". ומה כבר היה לג'יני הזה לעשות?
"ואם אגיד לך לחזור פנימה, לא אוכל עוד פעם לקבל שלוש משאלות?"
חזרה פנימה הייתה משאלה לגיטימית. מדג הזהב הייתי מקבל משאלה
כזאת.
"תשמע חבוב", הוא אמר והחמיץ פנים, "אחרי השפשוף הבא אתה חושב
שלא אזכור אותך? מה אתה חושב שאנחנו אהבלים ששוכחים הכול כששוב
אנחנו במנורה. רק שתדע לך שבפנים לא רע לי בכלל. יש לי שם
קאנטרי, מסאז'ים, בחורות, כסף, אחלה חיים". אז אמרתי: "אני
משאיר את משאלות 1 ו-2 ובתור משאלה אחרונה אני רוצה להיכנס
למנורה. מתאים לי". הוא הביט בי במבט תמהוני.
"חזור שנית".
"שמעת טוב. אני בטוח שאין תקנון נגד זה שתכניס אותי למנורה. זה
מה שאני רוצה". הוא אמר מהר שלום, ונעלם.

מאז אני במנורה. לא מי יודע מה המנורה הזאת. זה היה כיף
בתחילה. הבחורות, המאסז'ים, הקאנטרי, כמו שהוא אמר. אבל מחשבות
עגמומיות התחילו למלא אותי לאחרונה. מה, זה החיים שלי? להיות
תקוע בתוך מנורה שכלבים יכולים להשתין עליה? מאז אני מחכה
לשפשוף. כן, אתן למשפשף שלוש משאלות ואחזור לחיי. גן הניצחון,
בת-ים, על הדשא ליד הנדנדה.