|
כשאת ישנה
שיערך השחור פזור על הכרית
חרוזים מנצנצים
כמו לילה מלא בכוכבים
פנייך כמו הלבנה
וכשאת מתעוררת
עינייך נפקחות מעט
את רואה אותי ומחייכת חיוך
שכמו קרן השמש הראשונה
יעלים את הלילה הירח והכוכבים
וימלא את כל מחשבותיי
על היום החדש
בו אני ואת
מחייכים |
|
|
תחשוב על זה.
אתה קורא עכשיו
את מה שאני כותב
עכשיו.
ובכל זאת, שני
העכשווים האלה
הם אינם אותו
עכשיו.
מה זה, אם לא
פרדוקס?
ץ סופית, לא חכם
ולא נעליים, סתם
משועמם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.