האידיאל של הקפיטליזם המודרני הולך והופך להיות האתוס
המכונן בחברה שלנו. זה לא סתם, הכל מתחיל מהחינוך
שאנחנו מקבלים. מערכת החינוך אחראית
לאותם "תוצרים" של הקפיטליזם, אלה שאנחנו נוהגים לכנות
"נוער".

בשורות הבאות אני מבקשת להתייחס למערכת החינוך בישראל,
אך לפני כן הייתי רוצה לגעת במאפייני החברה בה אנו חיים.
אני מאמינה כי קיים קשר ישיר בין אופיה של חברה
לבין אופי מוסדות החינוך שלה. אז מה דורשת החברה מאתנו,
הנוער דור העתיד? הצורך העיקרי הוא באנשים משתפי פעולה
הנכונים להיות נשלטים, כאלה המבקשים לצרוך יותר ויותר ואשר
נטיותיהם ניתנות להשפעה. אנשים תחרותיים, השואפים להגיע
לפיסגה,
גם כאשר הם נדרשים לרמוס אחרים. אנשים נטולי חשיבה עצמית,
כאלה שלעולם לא יחשבו על מרד. אנשים שישקיעו את חייהם במקצוע,

ויעתיקו את הרגלי העבודה לשעות הפנאי שלהם.
האידיאל של הקפיטליזם המודרני, אותו תיארתי בקצרה,
הולך והופך להיות האתוס המכונן בחברה שלנו. זה לא סתם,
הכל מתחיל מהחינוך שאנו מקבלים. אפשר לראות את מערכת
החינוך אחראית לאותם "תוצרים" של הקפיטליזם, אלה
שאנחנו נוהגים לכנות "נוער". מערכת החינוך של היום מעמידה
במרכז לא את התלמיד כי אם את הלמידה. יש כאן העדפה
ברוטלית של הקניית הידע על פני החינוך. הדבר מתבטא בכך
שמקצועות
כמו אנגלית או היסטוריה מקבלים 5 שעות שבועיות ואילו שיעורי
מחנך,
רק אחד וגם זה די עלוב. בנוסף, מערכת החינוך טוענת כי המטרה
היא להעניק מכנה משותף לכל התלמידים. אם דברים אלו היו
נכונים המורים לא היו אומרים לנו כי אחרי בחינות הבגרות
אנחנו יכולים לשכוח את החומר כי הוא לא רלוונטי לחיינו,
אפילו לא באוניברסיטה. היחס אל התלמיד לקוי לגמרי,
מכיוון שדורשים מאיתנו להבחן בחינות בגרות במקצועות שלא
בחרנו,
ובכלל, המושג ללמוד התעוות לחלוטין, מכיוון שאין
אנו לומדים, אנו משננים.
אני חושבת שהדוגמא הטובה ביותר לטענה שצריך
להוריד את מקצועות החובה, הוא המקצוע מתמטיקה.
ישנם אנשים שנמצאים בשלוש יח"ל, שוברים את הראש,
ובכל זאת נכשלים, לעומתם יש כאלה בחמש יח"ל,
שאוהבים מתמטיקה ומצליחים בכל הבחינות.
השיטה דפוקה כי מי שיש לו יכולות מצליח ומי שאין לא נכשל.
וזה הרי לא נגמר כאן,
זה ממשיך איתנו כל החיים; באוניברסיטה, בעבודה
וכו'. גם לאלה שמוכנים לעבור את מסע הייסורים הזה
בכדי להגיע להשכלה גבוהה לא ניתנת הזדמנות שווה.
הלימודים עולים המון כסף וישנם אנשים שלא
יכולים לממן את לימודיהם. בסופו  של דבר לא כל אחד יכול ללמוד,

ולא כי אין לו רצון.
מורים אפילו חורגים מהוראות משרד החינוך ומורידים ציון על
התנהגות,
והאשמים בכך הם האנשים במשרד החינוך
אשר לא בודקים בקפידה את המורים שנכנסים לתפקיד.
לדעתי, הדבר הנורא ביותר זה שהנוער רדום ואינו שם לב
לאיך המערכת החינוכית הקיימת בעצם מנוונת לו את השכל
ומכניסה אותו לתבנית בכדי שאחר כך ישמש כבורג נוסף
במכונה הקפיטליסטית. כמובן שאי אפשר שלא להאשים
גם את המורים אשר הבינו כבר כי מערכת החינוך סדיסטית,
ושותקים. עכשיו, כשאנו מתקרבים לתקופת הבגרויות,
נשאלת השאלה; האם ידע באנגלית או מתמטיקה
הוא שמעניק לי בגרות?
האם באמת לאחר הבחינה אני בוגר? ברור
לכולנו שהתשובה היא לא. אפשר לחוש עד כמה
המערכת נדפקה ואיך משנה לשנה
יותר ויותר תלמידים נהיים אפטיים בנושא,
ועל איך החומר שאנו לומדים הוא
כה לא רלוונטי למה שאנו רוצים בעתיד.
לדוגמא אני, שרציתי ללמוד רפואת חיות,
לא אוכל ללמוד זאת מכיוון שדרישת
המינימום היא 4 יח"ל במתמטיקה
ולצערי אני לא טובה בתחום הזה.
הרי איך אפשר להיות וטרינרים בלי בגרות במתמטיקה,
איך אוכל לספור כמה רגליים יש לחתול הפצוע שהגיע למרפאה...
הצעד הבא לאחר הבגרות בכדי לגשת להשכלה גבוהה
הוא הפסיכומטרי, שהוא בעצם המבחן שמכיל בתוכו את כל
הסדיזם של מערכת החינוך. לאחר שחרשת חצי שנה
ונבחנת על מסת עצומה של חומר בזמן קצר מאוד
אתה שוכח את החומר (שוב) ומשתמש בציון.
ברור לי שאנחנו לא יכולים להסתפק בביקורת.
לאחר שניתחתי את המצב של מערכת החינוך בישראל,
צריך להציע דרך חלופית, או שיפורים בדרך הקיימת.
אני מציעה שבמקום מבחנים נקבל עבודות,
שבמקום שיעורים נלמד את החומר בעצמנו ונעביר אותו לכיתה,
שבמקום הרצאות תתקיים שיחה, שבמקום לימודים יהיה גם חינוך.
בית הספר צריך להיות מקום שמחנך את הנוער ואני לא
מתכוונת לחינוך המעוות של היום. אני מתכוונת לערכים
הומניסטיים,
לשוויון - ערך, התחשבות, הבנה ואהבת הארץ.
מה לעשות מחר? אנחנו צריכים להמיע את קולנו!
להעלות את המודעות בבתי הספר,
לארגן הפגנות שדורשות ממשרד החינוך
סדר עדיפויות חדש, לקחת אחריות על החינוך שלנו!
מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתאחד
ולהעיר את הנוער הרדום. גם בית הספר
שלנו וגם משרד החינוך לא יעמדו בפני נוער שלם שרוצה שינוי!