בין ארבע קירות שהולכים וסוגרים, נפער חלון.
חלון שגדל כמו חלום, בעפעוף עין אחד.
מחשבות מכות בקירות וחוזרות כמו הד, כמו גלים קצרים, דוחפות
חזרה את המחשבות החדשות ולא נותנות להם לצאת לקירות.
אז כשאני פותח את החלון, המחשבות הראשונות נהדפות ועפות לחלל
האוויר.
כך מחשבות טריות וחדשות מכות בקירות וחוזרות.
אולי שם בחלון הפתוח, באוויר הנקי, החלול והשקוף כקרח, נוצר לו
עולמי המקביל, שמכיל את כל תחושותיי.
עולמי המושלם שמתקיים ללא מפריע לעולם שלי, שבו המציאות מכה בי
כל פעם מחדש דרך הקירות.
אולי העולם המקביל הורס ומנקר בעולמי בין הקירות, אבל דבר אחד
לי לנחמה,
חם לי כאן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.