זה היה כשפתחתי את העיתון היומי שלי, "בעת העתיקה" ועיני לכדה
(יש לי עיניים מאוד מיוחדות שיכולות ללכוד דברים באמצעות רשת
שפועלת בשלושה ממדים בו זמנית) מודעה שנצצה לה בחוצפה באחד
העמודים האחוריים. "הצילו את הנסיכה הנרדמת" זעקה הכותרת ואחר
כך עברה לקול יותר שקט והסבירה על נסיכה יפיפיה עד בלי די
שבנוסף היתה גם מוכשרת וחכמה ... בלה בלה בלה שכלואה בארמון
מוקף בשיחי ורדים מפלצתיים תחת השפעתו של כישוף שינה. עוד נאמר
שרק נשיקה משפתי אהוב אמת תעיר אותה ושאר שטויות ממין זה.
עוד לא עברו שתי דקות וסרן שמועתי שני החליטה לעבור דרכי כדי
להודיע לי שידידי הטוב סר רן לימור החליט לחרף את נפשו ובאומץ
רב ללכת להציל את הנסיכה הנרדמת.
"רן?" שאלתי  "את בטוחה?"
"כן הוא היה מאוד נחוש בנושא"
ובכן מה יכולתי לעשות , להפקיר את רן להילחם בצמחים לבדו?
כמובן שלא.
סרן שמועתי גם דאגה לנדב לי את המידע שהוא יוצא לדרך מפונדק
שלושת המטאטאים וגם עזרה לי לארוז. ממש נשמה טובה.
וכן מצאתי את עצמי בשלהי יום שישי אביבי זה נפגשת עם סר לימור
בפונדק.
"איה" הוא ברך אותי עם חיבוק "כל כך נחמד שיצאת מהארון!"
"אני מה!?"
"למרות שאני חושב שיכולת לבחור לפגישה הראשונה מישהי פחות
מסוכנת, בכל אופן החלטתי לעזור לך נכון שאת גאה בי ?"
החלטתי לפנות להגיון שלו וניסיתי להכניס לו מואשי. יש לציין
שהוא התחמק במהירות וניסה לעקם לי את היד. "תפסיק לשחק!" צעקתי
עליו "מאיפה לעזאזל..."
"אבל סרן שמועתי שני אמרה ש..." הוא התחיל לדבר ואז צירף אחת
ועוד אחת והבין לבד
"אה..."
"אה..."אמרתי גם אני בטון שקיוויתי שנשמע בוגר וסמכותי ומין
הסתם לא נשמע ככה.
התאוששתי די מהר "אז מה? יוצאים להציל את הנסיכה?"
"אבל היא גרה נורא רחוק ולא בא לי לרכוב הערב  ובכלל עומדים
להמציא את הגולף"
"אתה לא אוהב גולף" הזכרתי לו.
"נכון" הוא הסכים איתי "אני אוהב כדורסל למרות שקשה לשחק  משחק
עם כדור מאבן ,יש שעור פציעות נורא גדול את חושבת שכדור עור
ריק מנופח עם אוויר יתפוס?"
"לא."
"או קי. בכל אופן אנחנו לא יכולים ללכת ככה סתם להציל נסיכה"
"למה לא?"
"כי זה יהיה משעמם, זה למה! בא נזמין עוד אנשים"
אז החלטנו לקרוא לחברינו לעזרה. התחנה הראשונה שלנו היה קוטג'
זהבה ושלושת הדובים. בזמנו הקוטג' היה בנוי בצורה של גבינת
קוטג' ענקית (היה לדובים משהו עם מוצרי חלב) אבל עכשיו , תודות
לסגנון העיצוב של הבעלים הנוכחי הוא היה מעוצב בצורה של גבינת
קממבר ענקית.
עצרנו את חצאי אגוזי הקוקוס שלנו ודפקנו על הדלת איש זועם פתח
לנו את הדלת
"אנחנו בשביל פרי" הבהרנו.
האיש סימן לנו להיות בשקט והכניס אותנו לתוך המטבח שם מצלמות
הוידאו הפריהיסטוריות צילמו את תוכנית הבישול של פרי. לצורך
ההסבר בתוך המצלמות היו כלואים שדונים זעירים שהיו מהירים עד
מאוד ודייקנים עד מאוד.
חיכינו בערך עוד חצי שעה עד שהתוכנית נגמרה (פרי לא אוהב
שיאיצו בו בזמן שהוא מבשל) ואז השתטחנו על רצפת המטבח של פרי
תוך כדי חרחורים "פרי אנחנו גוועים ברעב". פרי הסתכל עלינו
במין עליונות משועשעת אבל מכיוון שהוא היה בן אדם טוב ונדיב,
זה ושנמאס לו לשמוע את קולות החרחור שלנו, הוא הכין לנו ארוחה
פשוטה ("פשוטה" על פי מילון הפרי)וטעימה עד מאוד.
בזמן הארוחה גם השתמשתי בכוחות העל שלי כדי לשכנע אותו לבוא.
"בחייך אין לך מה לעשות בכל מקרה"
וכך גם פרי לקח את זוג חצאי אגוזי הקוקוס שלו, ורכבנו לדרכנו.
התחנה הבאה ארמון סינדרלה. שם התגוררו סינדרלה והנסיך המקסים
שלה .
על הארמון שמרו שלושת חתולי השאול לכן קראנו להם לבא אלינו
וחיכינו הרבה זמן עד שהתאומים המתנשקים טרחו להגיע.
וכמובן היו להם הרבה תלונות ש"לא יהיה מעניין מספיק", "וכל יום
שישי אנחנו עושים את אותו הדבר".
"יש לכם משהו יותר טוב לעשות?"
הם התחילו לגמגם והסתכלו עלינו במבטים כעוסים.
"שמעתי שהנסיכה הזאת מארגנת  אר-ים שחבל על הזמן"
"באמת?"התחיל להתלהב הנסיך המקסים, "אז אולי כדאי שנלך"
סינדרלה שלחה לי מבט שאמר שאם אני לא אעשה משהו היא יורה בי
כאן ועכשיו.
"ואני די בטוחה שהיא לסבית, למעשה חשבתי להכיר לה את דניאל, מה
דעתך?"
סינדרלה הפשירה מייד והמשכנו לרכוב הלאה.
אחר כך הלכנו אל ג'ק, צלצלנו באנטרקום החדשני שהוא התקין על
שיח האפונים שלו, שם חי ג'ק עם אשת הענקים שלו. "אני חושב שאני
רואה משהו" אמר סר לימור ואחר כל קילל במשך 10 דקות רצופות
ששלט של  "נא לא להפריע פגע לו בראש" .
"זה היה צפוי" אמרתי בשעה שרכבנו לקחת את החלילין מרמת השרון.
"תראה שיהיה כיף איתו" שיכנעתי את סר לימור שהניד את ראשו
בספקנות, יהיה לנו ליווי מוסיקלי לדרך עדיין לא המציאו את
הדיסקמן הנייד תואם אגוז קוקוס.
וכך לצלילי מוסיקה אירית המשכנו בדרכנו שהחלילן צועק אחת לכמה
זמן

"  ...the first rule of fight club"
הצעתי להרכיב לו כפתור ווליום על הבטן נתקבלה  בברכה.
בדרך פגשנו את נירה אדומה והזאב שנורא שמחו לראות אותנו אך
סרבו להצטרף למסענו. אנחנו נפגוש אותכם יותר מאוחר שם, אנחנו
כבר נוסעים בדגם החדש של סנונית.
"אפריקאית או ארופאית?"
"בובמוביל"
התחנה האחרונה שלנו לפני ארמון הנסיכה היה משכן רפונזל, שחלקה
את ביתה הקט עם נסיך הפלא ועם עוץ לי גוץ לי, אחיה המריר אך
משעשע עד מאוד.
"אל  תגעו לי בכלי נשק"  הוא צעק שפשטנו על החדר שלו תוך חוסר
התחשבות מוחלטת.
"רגע" צעקתי "שכחנו את מרק" . "לא ממש" אמר לי רן "הוא סוגר
שבת,  את יודעת איך זה ביחידה ללוחמת דרקונים"
וכך אני, סר רן, פרי, סינדרלה והנסיך המקסים, החלילן, רפונזל
ונסיכה , וכמובן עוץ לי  גוץ לי, הגענו לשערי הטירה ולמרות
שהלילה היה יפה ושליו ולא ירד גשם ראינו בחור מאופר בבגדים
כהים שר לו בחלון הגבוה של  הטירה.
"רן "צעקתי "לא למדת לנווט  הגענו עוד פעם לטירה של רוקי, כמה
פעמים אפשר  שיהיה לך אגוז קוקוס שבור?"
עשינו פניה אחורה ולאחר תלונות רבות מצד המשתתפים בדברי...
סליחה... מסע להצלת נסיכה יפיפיה זה הגענו לטירת היפיפיה
הנרדמת.
הטירה היתה מוקפת בשיחי ורדים מפלצתיים בני שלושים מטרים.
"אמרתי לכם שהניסויים של לזובסקי באלכימיה לא יגמרו טוב" העיר
הזאב שהגיע עם בובמוביל, נירה ואלון לאזור.
ניסיתי גישה פילוסופית "זה לא שהצמחים כל כך גדולים זה שאנחנו
כל כך קטנים"
"לא" העיר פרי "זה שהם כל כך גדולים"
"ואם אני לא טועה" העיר החלילן "אחת מהשיחים מנסה לאכול נשרים
טועים"
"אנחנו צריכים גנן" קבע עוץ לי גוץ לי.
"אני חושב שהשיחים האלה עברו את השלב של גינה, וגם את השלב של
הגג של הטירה"
"כן הם נראים מוכנים לשלב  של יריקת אש".
יוריקה" צעקתי "אש זה דבר טוב"
"בעודי מדברת נשמע משק כנפיים גדולות עד מאוד ומרק על גבי
הדרקון הפרטי שלו נחת לפני הטירה . "מישהו קרא בשמי"
"לא!, אני רציתי להביור  אבל עוד לא המציאו אותם אז אני מניחה
שנאלץ להסתפק בך"
"את רוצה שאני  אתן לך להחזיק את הסטיק?"
"אם אתה מתעקש"
אז שינינו קצת את התוכניות שיכללו גם קומזיץ.
והנסיך המקסים נהייה ירוק מקנאה שהתברר לו שקומזיץ כזה הוא לא
יוכל לארגן
בחיים.
אך מסתבר שלא כולם חשבו שליבנו טהור וכוונותינו טהורות
וטרומיות, נסיכה יפיפיה יצאה מהארמון  "מה אתם עושים לשיחים
שלי" היא צעקה.
"באנו להציל...או..תך" אמר סר לימור שנראה פחות ופחות בטוח
ברצונו להציל את הנסיכה הנרדמת.
"את לא נרדמת"
"טוב את רוצה לפרסם הודעה שדרוש גנן" וזה מה שקורה, "בטח
שימציאו את הטלפונים האלחוטים לא יהיו כאלה בעיות"
"נראה לי שאת לא צריכה גנן?"
היא חייכה אליו חיוך הורס  "אולי אני עדיין צריכה... גנן"
"בוב" צעקתי "תביא מגב" הם מזילים ריר על כל הרצפה וזה די
יפריע לעשות פה מסיבה"
"אוף נמאסו עלי כל המסיבות האלה" אמרה סינדרלה "לא יכולתם
לחשוב על משהו מקורי יותר?"
מסתבר שלא.