בחודשיים האחרונים יצאו הרבה ימים שפשוט לא היית צריך לקום
מהמיטה. בבוקר הולך לי הכול ממש רע, וזה בכל דבר, מהדבר הכי
קטן, כמו כשאני לא מוצא חולצה שאני רוצה, ועד לדבר הכי גדול -
רציתי לנסוע למקום כלשהו ולא יכולתי, כי אמא לא מרשה או שסתם
אין לה עצבים לדבר איתי על הדברים שאני רוצה. בחודשיים
האחרונים פשוט נמאס לי מהכול, וחשבתי מה אנשים היו עושים
בלעדיי וכמה אני לא חשוב. פעם זה לא היה ככה, כי פעם היו לי
הרבה דברים שאני רוצה ובאמת עשיתי. פעם לא היית שואל אף אחד,
הייתי קובע עובדה לאמא שלי. הכול השתנה בשנה האחרונה בגלל הריב
הטפשי שיש לאמא שלי עם אבא שלי, כי כל אחד רוצה להראות לשני
שאכפת לו מהילדים וגם ככה הם לא גרים יחד... עזבו, מטופש מדי
בשביל לדבר על זה. אפילו אהבת חיי כבר לא כמו שהיה, כי אני
מגיש רע עם הקשר. כל הזמן זה מציק לי מאוד, כי כפי שידוע לי,
כשאתה מאוהב אתה לא צריך להרגיש רע. אני לא יודע מה לעשות. אני
מאוד מתגעגע לימים שלא הייתי צריך לחשוב על כל דבר שאני עושה,
פשוט לזרום איתו ולאיפה שהוא ממשיך להמשיך איתו עם תחושות הבטן
שלי. זה מרגיז ובלתי נסבל.

תודה רבה על ההקשבה והזמן החשוב שלכם.

וזכרו, אם לא תקחו את החיים שלכם בספונטניות אז הם יהפכו להיות
כמו שלי.