כמו פרחים הפורחים בשנים של אביב
נקטפים באיבו של חורף אחד
בשניות של של כאב קטלני מחריד
נקטעו שנות תקווה וחלום ועתיד
את מקום החיים התום והטוב
תופס שחור אבלו של השכול
את מקום דרורו של מרחב שוטטות
מחליף אופלו של קבר מגביל
עוד דמעה
עוד כאב
וילד שאינו מבין איך ולמה
כי אמרו לו שאביו היה טוב באבות
ואם שתוהה על שום מה
כי בנה הוא הטוב החכם האציל בבנים
וזרי פרחי האביב צבעוניים
מכסים באבו של חורף מקפיא
את קברי השכול ויתמות.