עיניים מחפשות תשובה דרך הסדקים בקירות.
שפתיים יבשות, מתחננות לטיפת מים שתיפול מהמעיין הזך.
שורף לי מבפנים, להרגיש ולהדחיק.
שמישהו יסביר, מדוע כה כואב לי?

אני לא מבינה, לעולם גם לא אבין.
אני טיפשה, בורה.
לא יודעת מה קרה.

רוצה יותר ממה שיש לי.
ברשותי יותר ממה שאני רוצה.
מבולבלת, מוזרה, מטורפת, מצחיקה.
מדברת מעט שטויות.
חושבת המון בולשיט.
מתמודדת עם כאב.
מדחיקה את הלא נודע.

רוצה לצפות את העתיד. רוצה לדעת מה מחכה לי מעבר לפינה.
וחלמתי חלום.
היינו שם שנינו, רק אנחנו, לבד.
במקום לא ידוע ובזמן לא מוגדר.

להפוך את החלום למציאות - זה מה שאני רוצה.
אבל חלומות, מקומם בראש המעוות שלי,
ורק הוא אחראי על העתיד.
הוא אחראי על מה שיחכה לי מעבר לפינה.
הוא יודע מה יהיה.
הוא יודע שההחלטה נתונה אך ורק בידיו.
ואני מחכה.
מחכה לו.

כי באהבה אין תנאים.
ובאהבה אין חוקים.
וזה החוק היחידי והחשוב ביותר.

אז אני פה.
רק שיתעשת מהר.