יוסף ברנשטין / רכבת הדימיון |
שעברה ביער המחשבות
בו כל עץ מספר סיפורים
כמספר שורשיו.
אני מאזין באקראי
כמעלעל בעמודי ספר
מחשבותי מציירות תפאורה צבעונית
אני שומע את צלילי המנגינה
רקע לקולך הנעים.
חש את נשימתך הקרובה
מלטפת את פני,
ואת לוחשת לי דבר מה
חוויה שנאצרה בתוכי.
עצרתי את הרכבת,
המשכתי לשבת בכורסה חסר מנוחה
בוהה בתמונה מצהיבה,
רק שיקשוק פסי הרכבת
עוד מצטלצל באוזניי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|