מרגישה דחויה, נדחפת לפינה, לא רצויה.
שונאת אותו על מה שהוא, שונאת את החלטותיו ואת שגיאותיו
שרומסות אותי בדרכן. אוהבת אותו בדרכי הקשה ושונאת אותו בדרכיי
הקלות.
רוצה לצעוק בכל כוחי, לבעוט בכל מה שעובר לידי ולשבור את
כל מה שיש לי, ואחרי כן במטה קסם להחזיר הכל לשלמותו.
תיק תק השעון מתקתק לו, הזמן עובר, חולפות להן עונות השנה,
בתוכן השניות הרבות, שעות, ימים וחודשים, מבלי לשים, עברו להן.
19 חודשים קלים ויפים, קשים ומכוערים ובאותן חודשים אלו פרחתי,
ליבלבתי אך גם נבלתי ומתתי.
שרויה בתוך האדמה מחכה לפרוח שוב, האדמה טובה, רטובה ונעימה אך
ממתינה לעונה המתאימה כדי לצמוח שוב מחדש, אמשיך להמתין כי אני
אוהבת אותו בדרכי הקשה ואת השינאה קוברת באדמה יבשה ורקובה כדי
שתמות ולא תצמח שוב. |
