בוקר אביב אחד, אני מביטה בך מחזיקה מכחול של לאק. באחד
מהצבעים הצעקניים האלה שאת אוהבת. כעיקרון, את אוהבת ממש הרבה
דברים, כך שאני לא ארגיש מיוחדת מדי. ולא כעיקרון?
בוקר אביב אחד, אני בחוסר ברירה מסכימה לחלוק אותך עם הלאק, עם
המגבת על כתפייך, עם כוס תה נענע ועם סיגריות לייט. אם היית
יושבת אצלי על הברכיים, הייתי עוטפת אותך כמו מגבת חרוצה והיית
יכולה לשתות אותי - טיפות טיפות או בלגימה חפוזה אחת ולגמור
אותי סופית. או איתי?
אבל את יושבת בפינה ואני תופסת בעיניים רעבות כל תנועה. מפרשת,
מגהצת ומקפלת אל תוך תאי הזיכרון המעוותים שלי. |
