הוא תמיד רצה להגיד לה את זה . הוא תמיד ידע שככה זה יהיה,
שהיא לא תוכל להתנתק מזה בקלות, שהיא תתמכר כמו שהיא התמכרה
לכמעט כל דבר שהיא ניסתה. והפעם זה אפילו יותר גרוע יותר, גרוע
יותר מתמיד. הוא חושב שכבר אי אפשר להציל אותה , הכל אצלה כבר
לא אותו דבר. הוא לא ידע כמה שהיא חזקה מבפנים כל כך חזקה וכל
כך חזקה. הוא חשב שהיא לא תצא משם אף פעם, כמה שהוא טעה
ועכשיו קשה לו להתוודות על הטעות.
הוא יושב עכשיו כותב לה מכתב ארוך על כל הדברים שהוא אולי היה
יכול להגיד כדי לעזור לתמוך יותר, אולי להציל אותה.
הוא כותב לה כמה שהוא לא רצה לפגוע בה.
הוא לא יודע שהיא לא רוצה התנצלויות.

היא יושבת קוראת את המכתב.
כבר כשהיא קיבלה אותו היא ידעה מה כתוב בפנים, כמה צפוי היא
חושבת לעצמה, בטח עכשיו ישתפך לי שורות על שורות על כל הטעויות
שהוא עשה והמשפטים שהוא היה צריך להגיד בזמן הנכון כדי להציל
אותה.
היא תמיד קראה אותו ככה בלי שידבר אפילו, היא ידעה כל מה שהוא
רצה להגיד, שומדבר לא היה מפתיע.
גם היא ידעה שהיא לא תוכל להתנתק בקלות, ידעה שהיא מתמכרת
להכל.
אבל זה לא ממש הפריע לה, היא אהבה את הבריחה הזאת, השקט הזה
שזכתה בו לפעמים.
היא ידעה שכבר אי אפשר להציל אותה .
היא לא קראה את המכתב , היא כבר ידעה הכל.
היום היא כבר לא מחפשת תשובות, גם היום היא יודעת הכל .
היא פשוט מחפשת קצת שקט, בלי צורך לענות על שאלות קיומיות, מין
חיים שטחיים כאלה.
כל אחד שעבר מה שהיא עברה היה רוצה חיים שטחיים.
אבל גם היום היא יודעת- היא לא תזכה לחיות חיים כאלה.


מוקדש לשני האנשים שהשפיעו עליי מאוד , ניגודים שהיו כל כך
מתאימים.
חבל שדברים נגמרים.
אוהבת אותכם איי סי איינג'לס