היו זמנים שחייכתי, היו זמנים שהייתי צוחקת,
ובמקום כל זה באו עכשיו רוחות רעות
ואת הצחוק והחיוך רק בראש אני שומרת.
זאת אני עכשיו: גוף עם עיניים עצובות,
שיער של קש וחיוך נואש, הולכת וידיי רועדות,
והאנשים הם חבורה של פרחים, ביניהם מרגישים קרוב
ואני קוץ דרדר, עשב שוטה שלא עושה לכם טוב.
24.2.04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.