וזה רק אנחנו.

לבד.
באוטובוס מלא אנשים.
חשוך, שקט ורק אור קטן במעבר מאיר לנו צל פנים.
רק אנחנו אל תוך הלילה, למרחקים.

לבד.
בדשא של בית הספר.
סביבנו השמיים, עננים עוצרים להסתכל, ציפורים מחייכות במעופן.
פיסות קטנות של דשא על תלבושת בית הספר.

לבד.
בבית קפה הומה אדם.
שותים לנו קפה מוקה. או מוקה קפה כמו שקראת לזה.
הצלילים היחידים סביבנו זה אנחנו והמוזיקה.

לבד.
אנחנו לבד.
כי כשאתה מסתכל עליי, בצורה כזאת
כאילו אני הדבר הכי יפה שראית בחיים
כאילו כל הסצינה הזאת לקוחה מהסרטים.
אני מרגישה שאנחנו
לבד.