ישבתי על המחברת בדשא הרטוב, עם מעט השמש שגם באותו הרגע כאילו
עשתה לנו טובה שהיא זורחת בשבילנו.
תאמין לי שזאת לא הפנטזיה שהצטיירה לי בדמיון כשאמרתי שאנחנו
צריכים לדבר.
רציתי לשכב, על הדשא החם, והמלטף ושהשמש תהיה שם, בשמיים,
תמיד, בשבילנו, והפנים שלי יוארו באור מחמיא, כדי שלא תראה
ששוב שחכתי להוריד גבות, וכדי שאני לא אראה שאתה בהרבה יותר
יפה ממני.
והעיניים הכחולות יסתכלו, יחייכו אליי בדיוק כמו שאתה עושה,
וינשקו אותי, בדיוק כמו שאני רוצה שתעשה.

אל תהיה כל כך יפה, בבקשה ממך.
אל תהיה כל כך חכם.
אל תגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
אל תהיה שלה.