ביום ראשון היה עוד פיגוע באוטובוס בירושלים.
להפתעתי, נודע לי על כך רק ביום ראשון בערב, כשהדלקתי את
הטלויזיה כדי לצפות בחדשות. הפעם לא צעקו במסדרונות בעבודה
"היה פיגוע" במהלך היום, כשהייתי שם. הפעם אמי, שמאזינה לחדשות
בכל שעה עגולה, לא טרחה להתקשר ולעדכן אותי. התרגלנו. אף אחד
כבר לא מזועזע למראה הגופות המרוטשות במהדורות החדשות. כולם
ממשיכים לעסוק בענייניהם, כאילו לא קרה כאן כלום.
בכל זאת, נספו שמונה אנשים, ולמעלה מששים נפצעו, חלקם קשה. מהי
הזילות הזאת של חיי אדם בעינינו?

(המשך יבוא).