|
התפתח בפני נפשך
לעטוף במילותיי את שדותיך
שחרשתי בם אמש כשפיסקתי שפתיי
כששלפת את לשון כידונך
מה ענוג הוא מגע שפתותיך
שלעד ינסו לסתום בי כל חור
עד הסוף עד הסוף
שום טיפה לא תזלוג
על ירכיי שנינותיך
רק זרזף על מיתר מכוון עוד מילים
שיגרו את משושי חושיי
במפגש הבתולין
בפיקת מרומים
יאגדו הגיגינו יחדיו
טל הבוקר עלעליו מאגליך ישתה
מאבקת חרוזים בצלי אדמה שתרווה
אור הבוקר יפציע ספינת השוטים תתרחק
נקפץ בין סלעים ששפתם מחודדת
בסוף יום נתיישב לרגלי עץ פרי הדעת
יסוכך בזרדיו על מאגרי תשוקותינו
פעימות לב כידון משונן עורקיו
יצפין לארצות שלג לבן כמו עורינו
ובנשיקת הדרים של מי נהר חמקני
נעריב את הליל נאהב עד ליל אור
רק שאני איתך במרומי כנף ציפור
לארצות רוח נשגבות
בידיך העוטפות
אל תגמור
רק תשמור
על ציפור הנפש
שלך. |
|
|
"אז אתם אומרים
שהיום הוא בעצם
אתמול בשבילכם,
אבל בשבילי היום
הוא בעצם היום
כי אני לא זוכרת
שאתמול היה
היום, נכון?"
"נכון!"
"אני לא מבינה
את זה..."
הפודלית
הטלויזיונית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.