פעם היה כאן רק ים.

כחול גדול כיסה הכל ולא הותיר ספק לגבי כוונותיו.

אך יום אחד שנים רבות נסוג ונעלם

והבטחותיו עימו נגוזו

והסלעים עד היום על קו החוף -

כלא מאמינים בציפייה - שישוב אותו הים

ויחזיר את שהיה

איתנים ברוח ובגשם ברגעי הסערה.

אך אם תרד דרומה למדבר תמצא דממה - כמעט שלווה.

לשם הלכו הסלעים שאיבדו תקוותם לנצח

עומדים עם הפנים מזרחה מפחדים כמעט להסתובב

ושתיקתם מעידה עד כמה הם כבדים ועתיקים

אבן גדולה יושבת על ליבם.

ואני - אני מחכה על קו החוף יודעת שכיסופים אלה יגמרו

כאשר יום אחד תשובי עם הסערה וים גדול ישוב ויציף אותי

ולא רק אדוות קטנות-טיזריות

מכאיבות עד אין קץ בליטופן העדין...