|
פעם היה כאן רק ים.
כחול גדול כיסה הכל ולא הותיר ספק לגבי כוונותיו.
אך יום אחד שנים רבות נסוג ונעלם
והבטחותיו עימו נגוזו
והסלעים עד היום על קו החוף -
כלא מאמינים בציפייה - שישוב אותו הים
ויחזיר את שהיה
איתנים ברוח ובגשם ברגעי הסערה.
אך אם תרד דרומה למדבר תמצא דממה - כמעט שלווה.
לשם הלכו הסלעים שאיבדו תקוותם לנצח
עומדים עם הפנים מזרחה מפחדים כמעט להסתובב
ושתיקתם מעידה עד כמה הם כבדים ועתיקים
אבן גדולה יושבת על ליבם.
ואני - אני מחכה על קו החוף יודעת שכיסופים אלה יגמרו
כאשר יום אחד תשובי עם הסערה וים גדול ישוב ויציף אותי
ולא רק אדוות קטנות-טיזריות
מכאיבות עד אין קץ בליטופן העדין... |
|
|
ילד: "אבל האם
אפשר לחיות בלי
אהבה?"
זקן סנילי:"אני
אוהב קוסקוס,
אבל לא כל יום." |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.