אמרו, שב- 1998 יגיע סוף העולם. אמרו, שזה יקרה בסוף מרס או
בתחילת אפריל. כבר אמצע אפריל, ולא הגיע סוף העולם. אבל לי זה
לא משנה. אני יודע מה זה סוף העולם, איך זה נראה, מה בדיוק
קורה, מה נשאר אחרי.
המושג המופשט הזה, בעל המשמעות הקולוסאלית, בשבילי הוא מוחשי
וממשי.
סוף העולם הוא התנפצות של חלקיקים, של גופיפי אור לחלקים קטנים
קטנים תוך התמזגות עם קרני השמש, כאשר הן מנסות לשווא לחדור
בעדם, ולהקרין מחומן על-פני כדור-הארץ. קרני השמש לאט לאט
נחלשות, והירח מאפיל עליהן ומכסה את הכדור. הירח, הוא לא כמו
שאנשים רגילים לראותו מרחוק: כדורי או בצורת בננה בצבע
צהוב-לבנבן, הירח הוא אפור, אפור קודר שמאפיל על כל מה שנמצא
בסביבתו. השמש נעלמת, ולא נותר עוד אור. הכל חשוך,נמצא בעלטה
קדורנית. לפתע נשמע רעש חזק, ממש מחריש אזניים, שלו ריכטר היה
עד לו, ודאי היה נאלץ להמציא מספר חדש עבורו בסולם. הרעש נשמע
כמו קבוצת רעמים שהחליטה להפגין את עוצמתה ביחד ובקול תרועה,
אך נראה שלא מדובר ברעמים, כי אין ברקים אחר-כך. אין אור, הכל
ממשיך להיות חשוך. לא רואים שום-דבר ומחכים לבאות. פתע חשים
רוח עזה, רוח חזקה ביותר. אי-אפשר להשאר במקום, הרוח סוחפת כל
מה שבדרכה- אנשים, בעלי-חיים, צמחים, עצי ברוש ואורן עבותים,
גגות בתים, רמזורים, ממש הכל. הכל נע בכיוון הרוח, בחושך
האינסופי ובקדרות המשתררת באופן מוחלט ומלא. לאחר שהכל נסחף
בכיוון הרוח יש שקט, רגיעה מסויימת, אך הרגיעה היא קצרה מאוד,
ופתאום אין עוד חושך מוחלט- יש גוון נוסף, גוון של אדום ניצת
בשמיים. השחור הקודר מפנה חלקית מקומו לאדום בוער מאיים לא
פחות. התערובת של האדום-שחור הבלתי-ברורה נוטעת פחד רב, ממש
מצמררת. מהשמים מתחילות לרדת טיפות בגוון אדום, אדום שמתכהה
יותר ויותר ככל שהוא מתקרב לאדמה, עד שהוא נעשה כמעט שחור.
הבליל של האדום-שחור והשחור עצמו מבלבל ומתעתע משהו, והטיפות
לא רק מתכהות אלא אף מתעבות, ומטח הגשם הכבד עוקר בעוצמתו כל
מה שנותר וניצל מהרוח שקדמה לו. אי-אפשר להסתתר מפני הגשם העז
כי הכל רטוב ובוצי, ואי-אפשר לראות דבר בחשיכה הארורה השוררת.
הגשם לא נחלש, ומידי פעם מופיעים הבזקים אדומים בשמיים.
נדמה, שלא יקח עוד זמן רב עד שלשונות אש יצאו מן השמיים,
ויכלו את השארית המעטה שעוד נותרה. אין תחושת זמן, וגם אין
אפשרות לדעת מתי ההרס העצום התחיל ומתי הוא יסתיים. גם אין
רגשות, מחשבות ובקשות, אין כלום בעצם מלבד דבר אחד, בקשה אחת
אחרונה ויחידה, שזה יפסיק, שלא יגיע סוף העולם. הרי יש עוד
כל-כך הרבה דברים לעשות, לומר, לראות, לחוות, שרק לא יגע עדיין
סוף העולם.
החשיכה לא מפנה מקומה לאור, הגשם איתן בדעתו להמשיך ולעשות
שמות בצמחייה, ושום-דבר לא משתנה.
הבקשה האחרונה מפנה מקומה לעוצמה הבלתי-נסבלת של הכוחות
העליונים. סוף העולם הגיע.




אני יודע מה זה סוף העולם, כי כך זה היה מספר שעות או דקות או
שניות לפני שאיריס נשמה את נשימתה האחרונה והחזירה את חייה
לבורא העולם. חבקתי אותה בשתי ידי, וחשתי כיצד היא מאבדת מחומה
ואט-אט מתפוגגת ועוזבת אותי לעד. בד בבד הרוח המשיכה לעקור את
כל אשר היה בסביבתה, גם את האירוסים ששתלנו יחד בגינה שנתיים
וחצי קודם לכן.