טוב, אז כל הסיפור הזה מתחיל בעצם בכיתה ט'. הכיתה שבה משרד
החינוך החליט שצריך לדפוק את היומולדת שלי ויהי מה.
זה התחיל עם השביתה שהייתה ביומולדת שלי בשנה הזו. כל כך
התאכזבתי! גם אני רציתי ללכת לבית ספר ושיביאו לי מלא בלונים
וכולם יבואו להגיד לי מזל טוב כשאני אלך להסתובב בחוץ איתם.
וגם אני רציתי עוגות ומתנות על הדשא של בית ספר!
אבל לאאאא, חייבת להיות שביתה דווקא ביומולדת שלי!
אז נכון שהיה ממש נחמד, כי באו אליי המון אנשים נחמדים והביאו
בלונים ואפילו השפריצו עליי מים. אבל שום דבר לא משתווה להתהלך
ברחבי בית הספר עם שלל הבלונים והעוגות. זה הכי כיף שבעולם.

אז אמרתי, לא נורא, בכיתה י זה בטח יקרה, יהיה כיף ונחמד. אבל
לאאא. שוב נחתה עליי המכה הקשה. טאם טאם טאם. בגרות בהיסטוריה!
בדיוק 3 ימים אחרי היומהולדת שלי. וכמובן שיש חופשת בגרות, אז
אין בית ספר! אז שוב אין בלונים, אין עוגה, אין נאדה. סעמק עם
משרד החינוך הזה. כל שנה?
ושוב, כמובן שהיה נחמד ביומולדת שלי, היה אפילו ממש כיף. המון
אנשים, המון בלונים. אבל כלום לא משתווה ליומהולדת בבית ספר.

והנה הגיעה לה כיתה י"א, שכמובן, היומהולדת שלי <איך לא> נפל
על יום שבת! אבל זה לא נורא כ"כ, כי הייתה מתוכננת מסיבה ענקית
עם מיליוני אנשים ביום לפני, על חוף הים.
ואז הגיעה המכה הקשה, יום אחרי היום המיוחל, נופל חלק ב' של
הבחינה הידועה בהיסטוריה. המון המון חומר, והשנה, שלא כמו
בשנים קודמת: אף אחד לא יבוא לכבד אותי בנוכחותו, כולם יהיו
תקועים אפשהו בתקופת שלטונו הנאצית של היטלר.


יום שבת, ה 12 ביוני, יום לפני הבגרות בהיסטוריה

ואז הגיע היום המיוחל. כמובן, המון טלפונים. אבל כלום לא
משתווה ללהיות עם חברים באותו יום נהדר שאתה סופסוף חוגג 17.
וקצת לפני 9 וחצי, פתאום: דפיקה בדלת, ומלא אנשים עם מלא
בלונים הניחו את המחברות שלהם רק בשבילי ובאו לחגוג איתי
יומהולדת!
זה היה כל כך נחמד!



פתאום, צלצול טלפון.

סעמקקקק. נרדמתי.
עכשיו צריך לחזור ללמוד היסטוריה.