|
יום אחד התעוררתי ליום אפל ומזוויע
התעוררתי כולי רטוב ומזיע
היה זה יום אפור מלא עננים שחורים
יום שצריך להישאר רק בפנים
ההרגשה הרעה החדירה לי רעיונות
לרצוח בן-אדם בלי שום כוונות
החלטתי ללכת לסכין
הריי רק הוא אותי מבין
אמרתי לסכין שאני רוצה לרצוח אדם
אבל הוא סירב כי הריי סכין מתיז הרבה דם
חיש מהר הסכין שלח אותי לאקדח
שהוא חיים מהר ייקח
האקדח אומנם נחמד
אבל לעזור לי אומנם פחד
הריי אקדח בשתי שניות קלות יורה
אך לצערו רעש גדול מאוד עולה
לא חשב יותר משנייה
ושלח אותי לחוט תלייה
חוט התלייה הנאמן
כבר מימי קדם ממש אומן
אך בכלל לא מסכים הוא לעזור
כי לוקח הרבה מאוד זמן לקבור
לא הסכים ללא תכלית
ולא מוכן לחשוב שנית
מצאתי עצמי יושב כולי עצוב
לא יוכל אני לרצוח אפילו איזה זבוב
אבל חשבתי לעצמי מחשבה חכמה
אני לא צריך להרוג אותו כי אין לי שום סיבה
אבל לצערי הבעיה נפתרה בצורה אחרת
הוא הרג אותי בצורה קצת כואבת - אופס!
השיר אינו נכתב על סיפור אמיתי, ובלי שום כוונות רעות. רק
ניסיתי ליצור מצב אירוני של שיר קצת שחור אבל עם חרוזים ואפילו
קצת שמח. אני מקווה שהשיר יתקבל בצורה טובה, ובגלל זה בעצם אני
כותב את ההארה הזאת. בתודה ניקי |
|
|
אני חייב כל כך
הרבה כסף,
עד שביום שאני
אזרים את החובות
לשוק העסקים,
תקרוס הכלכלה
כולה ותמוטט את
ה"פל-קל" שהיא
רוקדת עליו!
חזי מ-144 נישום
נרדף, בתשקיף
כלכלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.