אל תנסו להוציא אותי מכאן. אף אחד לא שומע. אף אחד לא רואה. לא
מריח, לא שם ליבו אליי.
אוהבת פה, רק פה.
לא רוצה מקום אחר.
כשיגיע הזמן שזה יקרה - שיקרה.
יהיה קשה, בוודאי אבכה,
אך אינני רוצה לחשוב על כך.
מחשבות שונות למוחי
מזיקות.
כשאצא מכאן, אהיה שונה..אולי?
"צאי, צאי" קולות בראשי מהדהדים.
לא רוצה... אולי כן... אולי הגיע כבר הזמן להתבגר?


היא התפוצצה, זאת הרגשה מוזרה. תחושה משונה.

עכשיו אני חופשיה, כבר לא מוגנת, כבר לא עטופה,
לא שרויה בתוך
בבועה.
אך מוזר, אינני
בוכה.