[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רוית בן ארי
/
נחום מהדוכן

נחום, מהחנות ירקות, הוא דווקא באמת בנאדם טוב. קצת שקט, אבל
בנאדם טוב. אמא אומרת שהוא קצת מוזר. אבא אומר שמישהו מבית
הכנסת סיפר לו שפעם נחום היה זמר. דווקא זמר מצליח, עשה
בוחטות. ניסה לקרוא לעצמו נחום החיוור... (אפילו שהוא בכלל
נורא כהה), עד שהגששים שמעו עליו. ואז הם הרסו לו את הקריירה.
תבעו אותו בבתי משפט עליונים וכאלו... אמרו שגנב להם את השם.
מכה.
אבא אמר שמאז יש לו טראומה. מאז הוא הפסיק לשיר לגמרי. ולא רק
לשיר, הוא גם הפסיק לדבר. טוב... כמעט הפסיק. אני חושב שנשארו
לו רק שני משפטים: "בבקשה, בבקשה" ו-"תיקח את זה משם", כי אילו
המשפטים היחידים ששמעתי אותו אומר אי פעם.
אה, הוא פעם גם אמר לי סליחה, אבל גם זה היה ממש בשקט, ואז הוא
גם היה חולה, והשתעל לי על כל התותים. אבל אני סולח לו, כי
אח"כ הוא נתן לי בחינם שתי קופסאות.

לילה אחד, התעוררתי מהשינה פתאום. היו כל מיני רעשים מתחת
לחלון שלי. זה היה נשמע כמו דיבורים... כן, עכשיו כשאני נזכר
אני בטוח ששמעתי שם שיחה, אבל לא הצלחתי להבין שום דבר ממה
שנאמר שם.
הם דיברו בשפה מוזרה. היו שם כל מיני חירחורים ומילמולים והרבה
מאוד יריקות.
בהתחלה חשבתי שאני חולם או הוזה, אבל אזכל המשפחה שלנו
התעוררה, ואח"כ גם כל השכונה.
כשירדנו למטה, כבר היו צעקות. ראיתי שכולם מתאספים סביב דוכן
הירקות של נחום, שבדרך כלל באמצע היום הוא כ"כ שקט.
רציתי להתקרב ולראות מה הולך שם ומה המהומה, אבל אמא מהר
הרחיקה אותי ואמרה לאבא "תיקח אותו מכאן, הילד לא צריך לראות
את זה". ואבא לא אמר כלום ורק מחה דמעה סוררת מתחת לזגוגית
המשקפיים. אבא ואני הלכנו לשבת על המדרכה, ואמא התקרבה עם כמה
שכנות לתוך ההמולה.
כשאבא לא הסתכל רגע, אז ברחתי מהצד השני לעבר ההמולה שהיתה
סביב הדוכן. סובבתי את הראש לאחור וראיתי שאבא מסתכל עלי, אבל
הוא אפילו לא ניסה לעצור אותי. הצלחתי להידחף בתוך המון השכנים
שצעק שם וראיתי את אילו שהקימו את הרעש, את מי שבעצם יצר את
השיחה המוזרה הזאת.
עכשיו הבנתי שאילו לא היו שכנים שהפריעו לי לישון, אלו היו
הירקות של נחום מהדוכן.
ראיתי שהם מחזיקים שלטים ועליהם כתוב: "די לשתיקה". הכתב היה
קצת עקום, כמו של ילד בכיתה ג', אבל בכל זאת הצליחו להבין.
התברר שהירקות של נחום יצאו במרד נגד השתיקה שלו. כנראה היה
נמאס להם שנחום כל הזמן שותק והם איבדו ענין. שמעתי איזה שכן
מספר לאמא, שהסוכן של נחום נכנס לקנות ירקות השבוע והעלה
זכרונות עם נחום מימי הזמר הרחוקים שלו, וככה הירקות גילו שפעם
נחום היה זמר. הם ביקשו מנחום שישיר להם קצת וישעשע אותם,
וכשהוא לא רצה אז הם פתחו במרד נגדו.
באותו זמן שמעתי שהירקות המשיכו לדבר בשפה המוזרה שלהם, לירוק
ולחרחר ולא להפסיק לרגע.
ונחום? נחום רק נפנף עם הידיים וניסה לצעוק: "די, מספיק כבר",
"תשתקו כבר, די", ועוד כל מיני דברים כאילו.
אני חושב שהלילה ההוא היה הפעם הראשונה ששמעתי את נחום מדבר כל
כך הרבה, וגם חזק מהרגיל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאן רץ המלח?







- השפן עם השעון


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/3/04 8:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוית בן ארי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה