היו היה לו נער בשם ולנטין שגר לו האמצע ארץ קטנה חסרת
אוכלוסיה, באזור ששורץ ערסים. ולנטין לא היה סתם נער (כי אז לא
היה אפשרי כל כך לכתוב עליו סיפור) הוא היה ערפד ולא סתם ערפד
המלך. ולנטין היה נער ממש יפה הוא היה גבוה (1.86), שערו שחור
כמו פחם, עיניו ירוקות וכל הבנות אהבו אותו אבל הוא אהב נערה
אחת איזבלה, איזבלה הייתה קצת נמוכה (1.65), שער שחור ועיניים
מוזרות, צבע העיניים של איזבלה היה לא מוגדר הוא היה בין צהוב
לירוק ממש בהיר, איזבלה הייתה קצת מוזרה ומטורפת וולנטין אהב
את זה, כל מי שהכיר את ולנטין בתקופה שליפני איזבלה אמר שהיא
שינתה אותו, שהוא לא אותו אדם שהיה לפניה והם צדקו איזבלה באמת
שינתה אותו אבל הם לא ידעו עד כמה... הם גם לא הבינו מה הוא
מוצא בה...  
לילה אחד מגיע לואי, אחד החברים של ולנטין ואיזבלה (אישתו של
ולנטין), לבקר את הביקור החודשי שלו, אחרי כמה שעות לואי שואל
בסקרנות את ולנטין "אך נהפכת להיות ערפד?", וולנטין עונה: "זה
סיפור קצת ערוך, לואי, אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע אותו עכשיו?"
אמר ולנטין  "אני חושב שהשמש תעלה לפני שהסיפור יגמר" ולואי
ענה "אתם דוחים את זה מספיק זמן, אני מכיר אתכם כבר 100 שנה
אתם חייבים לספר לי" ואז ולנטין מתחיל לספר את הסיפור:
"אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול...
התעוררתי לילה אחד, כן לילה, אני טיפוס לילי עוד לפני שהאתי
ערפד, והתה לי תחושה מוזרה כזאת שמשהו יקרה לי אבל לא ידעתי
מה. באותה תקופה (ליפני שהפכתי לערפד) הייתי נער רגיל בן 16
(כמעט 17) אפילו הייתי בצופים, גם הייתה לי חברה שהתה קצת
מטורפת (איזבלה, אישתי) ואנשים לא הבינו מה אני מוצא בה (גם
היא לא, באותה התקופה) ומה שלא ידעתי זה שהיא מלכת הערפדים
ושהיא מחפשת משהו שימלוך איתה (חשבתי שגם היא סתם טיפוס לילי
כמוני). באותו לילה לפני שיצאתי לפגוש אותה, החלטתי ללבוש את
הבגדים הכי יפים שלי, והשתמשתי בבושם הכי יקר שלי כי מסיבה
מוזרה אהבתי אותה וגם אני לא ידעתי למה (ולא איזבלה לא עשתה לי
כלום כדי שאני אתאהב בה), ונפגשנו במקום הקבוע שלנו (במועדון
פריקים, שהיה המקום המועדף על איזבלה) אבל מסיבה מוזרה היא
פגשה אותי בחוץ (בד"כ היא פגשה אותי בפנים בשולחן הקבוע שלנו)
ולא נכנסנו החלטנו לטייל, ואיזבלה הוביל אותנו לאזור היותר
שחור. ולא חשדתי בכלום אבל ההרגשה שמשהו יקרה הלכה והתגברה
מרגע לרגע, בזמן שהלכנו עמוק יותר אל תוך החושך...
הלכנו במשך שעות בחושך ואיזבלה הייתה צריכה להדריך אותי כי לא
ראיתי כלום בחושך, אבל היא ראתה, היא לקחה אותי לביתה, שם שמתי
לב שהבית לא נראה כמו בית של בחורה רגילה בת 16, הבית שלה היה
שחור וקודר ולא היו שם אורות (מנורות) והיא נתנה לי נר כדי
שאני אראה לאן אני הולך, היא מסיבה מוזרה ראתה הכל ולא הבנתי
איך הרי חשוך שם ולא היה אפשרי לראות שם בלי אור,היו שם כל מני
פסלים שהוא לא הבין,הכירות שלה בצבע שחור ולא היה שם שולחנות,
כיסאות, הכול ריק, כל מה שהיה לה זה פסלים, והיא גרה לבד (בלי
הורים), ואז התחלתי לחשוד שמשהו לא כשורה... אבל אהבתי אותה
אז החלטתי לשתוק ולשמור את הדעות שלי לעצמי, היו בביתה 2
חדרים: החדר הראשון שנכנסים אליו, וחדר השנה שלה שגם הוא שחור
וקודר, גם שם הקירות שחורים וכל מה שיש בו זה מיטה כמו של
העשירים המפונקים (אפריון) שחורה, כשהגענו לחדרה עשינו מה
שנערים בגיל הזה עושים (והמבין יבין ואם הוא בלונדיני אז לא
נורא) ואז אחרי שהתלבשנו היא החליטה לספר לי הכול, על זה שהיא
מלכת הערפדים ושהיא חיפשה את האדם המושלם שימלוך לצידה, וכמובן
תגובתי הראשונה של הייתה: "לנשום עמוק ולטין היא בטח סתם צוחקת
אתך" (אני התחלתי לפחד לא ידעתי מה לעשות כי מה כבר אפשר לעשות
כשחברה שלך אומרת לך דבר כזה? ואז שאלתי: "למה התכוונת בזה
שאמרת 'חיפשתי' בלשון עבר את מי מצאת?" ואז בכול הכנות היא
ענתה לי: "מצאתי את המלך המושלם שימלוך לצידי" ואז כמובן שמגיע
השאלה "את מי?" ואז הגיע המכה "אותך, חיפשתי אדם כמוך במשך
מאות שנים ועכשיו מצאתי" היא אומרת בזמן שהיא מתקרבת  כדי
לנשוך אותי (בצוואר למי שלא הבין) אבל אז ברחתי כמה צעדים
אחורה ואז אמרתי "רגע! אנחנו לא צריכים לדבר על זה? אני לא
יודע כלום על להיות ערפד! ובעיקר אל איך להיות מלך!" ואני
עדיין מת מפחד על מה שיקרה...
איזבלה ניסתה להרגיע אותי, וסיפרה לי איך היא נהפכה לערפד, היא
סיפרה לי שמלך הערפדים היה חבר שלה למשך חודשיים בדיוק לפני
שהוא הפך אותה לערפד כדי שתמלוך לצידו אבל (למזלה הרב -היא לא
אהבה אותו) ציידי ערפדים מצאו אותו... (ומי שלא מבין מה קרה אז
הוא בלונדיני רציני)  היא אמרה לי שתלמד אותי את כל מה שלימדו
אותה ושאני לא צריך לדאוג שהערפדים האחרים ידאגו להם וכמה כף
זה להיות ערפד וכשזה לא עבד היא השתמשה כוח ואז היא הפכה אותי
לערפד... ואיזבלה לא שיקרה לי, היא הבטיחה לי שהיא תלמד אותי
והיא באמת לימדה אותי את כל מה שהאתי צריך לדעת ואחרי קורס
מזורז בלהיות ערפד היא הציגה אותי בפני שאר הערפדים בנשף שהיה
במיוחד בשבילי בתור המלך הבא של הערפדים" כך ולנטין סיים את
הסיפור, ובגלל שהסיפור של ולנטין לקח הרבה זמן לספר השחר הגיע,
לואי נפרד מהזוג וקבעו תאריך להיפגש בו בחודש הבא, שיצא במקרה
גם יום הולדתו (לערפדות) של ולנטין, וחזר לביתו ואז כמו כול
בוקר ולנטין ואיזבלה זחלו לתוך ארון הקבורה הכפול שלהם בזמן
שהם מעלים זיכרונות ישנים וצוחקים...